יש לי חברה מאד טובה (לא בת זוג). ואנחנו חברים ממש ממש. היא חושבת שאני במקום לא טוב בחיים והיא מבקשת להציל אותי. אבל באופן בו היא עושה זאת, אני לא יכול לקבל את זה בכלל. היא מטיחה בי ביקורת נוקבת, באופן לא בונה. היא עושה את זה פעם בשבוע, ותמיד אנחנו נקלעים לריב כתוצאה מזה. וריב קשה בזמן האחרון, כי אני לא מוכן להיות שותף לשיחות הללו יותר, והיא לא מרפה. היום היתה שיחה כזו.
והיא עושה את זה בכלל ממקום חברי ונאצל. היא מוכנה להפגע נורא ממני, לפגוע בי, אפילו לסכן את היחסים בינינו, כדי להציל אותי. זה מקום חברי נאצל המקום הזה, הכי שיש. היא באה מהמקום הכי נקי אוהב וחברי בעולם. חבל רק שהדרך לא טובה, לי.
ואחרי כל שיחה שבועית כזו, יש דיון ושיחות טלפון בין ארבעת חבריי, ואני, על מי היה, ואיך היה, ואיך צריך שיהיה. אני אחרי 5 שעות של עיסוק בעניין, ואני מותש לגמרי, סחוט.
התייעצתי עם לילך 29, שהרי נשארה חברה שלי, שמכירה את הדמויות הפועלות. והיא אמרה לי: לך להתקלח. תשמעו, יש גבול פה, אמנם היא כבר לא סאבית שלי, אבל אני עדיין דום מסוכן, ואיך היא מרשה לעצמה בכלל להגיד לי מה לעשות ? ראיתם כזה דבר ? אין כבוד יותר לאדונים לשעבר. פשוט אנארכיה. בושה וכלימה.
לילה טוב חברים. אני הולך לישון, בפרנציפ, בלי מקלחת, ככה וזהו.
נה נה נה נה נה נה
לפני 17 שנים. 11 ביוני 2006 בשעה 20:41
