סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולוסיאום הפרטי שלי

לפני 5 שנים. שני, 30 בדצמבר 2013, בשעה 09:42

 

 

 

 

הוא ניגש אלי בתחנת דלק, מושיט לי את ידו לשלום. ידי האחת אוחזת בפלאפון שצמוד לאוזני, השנייה מכניסה את הפיה למיכל הדלק.

אני מסתכלת עליו בחוסר הבנה, קולטת את הרכב ממנו יצא בזווית העין, חלונות כהים. מוזר. אני מחייכת מסתכלת על שני הידיים שלי ואומרת: תפוסה. צריכה עזרה הוא שואל. זה נראה שאני צריכה עזרה אני עונה בשאלה כמו כל יהודייה טובה. הוא מבקש ממני כמה דקות מזמני. מבטיח שהוא לא נושך. הוא אוסף קפה לשנינו. ואנחנו מתיישבים על אחד מספסלי הברזל הקרים מאד בבוקר הזה .

הוא מהסס. אני שמה לב שהוא רוצה לומר משהו ולא מוצא את המילים. הכי קל לחלוק עם מישהו זר אני אומרת לו בחיוך. אני בוחנת אותו, נראה באמצע שנות ה40. קרח. עיניים שחורות ויוקדות. שפתיים שהתחשק לי לנשוך. ותחושה עמומה שזה פרצוף שראיתי פעם או שניים בחיים. 

ואז זה נפל לי.

הוא..?!

אחרי 6 שנים?!

אחד מוותיקי הקהילה. עוד בימים שכלובי היה סופר את מספר הכניסות כאילו היו מטבעות זהב. נפגשנו פעמים בודדות. אי שם בשלהי שנות ה2000. הייתי ילדונת. והוא היה נשלט מנוסה. הוא היה הראשון שנתן לי את האומץ להתנסות במחטים. זה קרה עשרים דקות אחרי שלחצנו יד בפעם הראשונה. אז לפני שנים.

מפליא שהוא זכר אותי.

הוא אמר שהוא מעולם לא שכח.

הוא הפך להיות מישהו "חשוב". היה צריך לנטרל הרבה מהתשוקות.

זכרתי אותו רציני פחות ושמח הרבה יותר.

ואחרי שיחה של יותר מכמה דקות זה היכה בי. כמה קשה לחיות עם סוד כזה במשך שנים. עם צרכים אפלים עם תשוקות כמוסות לדעת שהכל במרחק נגיעה ממך ואתה לא יכול לגעת. לא תיארתי לעצמי איזה מחיר נפשי זה גובה ממנו. הוא רק חייך עצוב. אומר שהוא מכאיב לעצמו מספיק שהוא לא מממש. וזה קורע אותו יותר מכל דבר אחר. אי אפשר לברוח ממזוכיזם הוא מוסיף בחיוך עקום.

אז אין מי שמזיין אותך עכשיו ?! אני שואלת בשקט. הוא נחנק. מחייך. הוא נראה אבוד לרגע. וכל מה שרציתי באותו רגע היה לחבק אותו חזק חזק ולא לעזוב.

וזה מה שעשיתי.

כמה דקות אחרי שחגרתי את החגורה ברכב שלי. והוא סגר בעדינות את הדלת חשבתי לעצמי כמה קשה כולנו עובדים על שמירת הסוד ה"מטונף" הזה בחיים שלנו. וזה כל כך נורא. כי זה בדיוק הפוך מהחופש המוחלט שכולנו שואפים אליו ברמה כזו או אחרת. החופש לחיות מנוטרלים משיפוטיות החברה. חסינים מפני מה יגידו מה יאמרו. וכמה החיים מלאי אילוצים כאלה שלא תמיד נותנים לנו את האפשרות לעשות באמת מה שגורם לנו הנאה. אני שמחה שבחרתי אחרת.

ואז נזכרתי באותן ההנאות הקטנות שנגזרות כתוצאה משמירת הסוד ה"מטונף" הזה בתוך הבועה של אלו שיודעים. נזכרתי כמה כיף זה להיות מוקפת חברים שיודעים. שמכירים, שאפשר לחלוק איתם רגעים כמו ישיבה בבית קפה ודיון על כיסא מעץ שנמצא שם ולכמה מקלות שלמים יהיה אפשר לשבור אותו, כדי להצליף במקלות האלה. או לצאת עם חבר לפאב שעה אחרי שהצלפתי בו עד דימום. ולראות אותו מוריד בטבעיות את המעיל וסימנים ברורים על הזרוע שלו לא משאירים מקום לספיקות. זה השמחה של כל מפגש עם חברים מכאן. נהדרים בכל רמה שהיא. וזה לשבת איתם במסעדה ולראות את המלצר שמגיע כל כך כנוע ולהוט לרַצות עד שזה מעורר בנו פרצי צחוק בלתי נשלטים. זה להיות עם חברה שולטת בארון שמרצַה מול עשרות אנשים שכולם בשקט מופתי. ואז אחרי שהיא מסיימת - נחיל של אנשים מבקשים את קירבתה כי זה מה שהיא משדרת. כוח ושליטה מוחלטת. וזה כל כך יפה להיזכר בזה. ועוד עשרות רגעים שרק אתה יכול להרגיש אותם ולחלוק אותם עם מי שאתה יודע שיוכל להכיל את הסטיות שלך בלי גרם של שיפוטיות.

 

וזה עשה לי את הבוקר לטוב הרבה יותר.

 

ועכשיו, לפניי שעתיים של חפירות מוח על המצב הכלכלי בארץ. אני מהמרת שהמרצה סאדיסט. להפוך אותו לחבר שיודע..?!

 

Milonga​(שולטת) - אהובה שלי את.
זה הכל.
}{
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - גם את.
ועכשיו זה באמת הכל }}{{
לפני 5 שנים
אניגמטית​(שולטת) - קראתי ושמחה בשביל שתינו וכולנו שאנחנו כבר לא בארונות.
והאמת, קראתי וחשבתי על מישהו שבחר אחרת ועל המחירים
שמשלמים על זה גם אלה שבחרו להלחם בעצמם וגם אלה
שבחרו לא להלחם בהם וזה עשה לי עצוב.
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - אוי.
לא התכוונתי לעשות עצוב. לא לך יקירה ולא לאף אחד אחר.
ואני מבינה את הכאב במילים שלך.
ומחבקת }{
לפני 5 שנים
Gia X - La vita e bella :)
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - אינדיד!
לפני 5 שנים
TheBouncer​(לא בעסק) - אני רק שאלה (<=== נסי במבטא רוסי כבד...) - שמעת המקרה ההוא אתמול בטבריה?

אני יודע שהסיכוי לזה אולי קלוש, אבל בכל זאת - שמרי על עצמך, יקרה! :-)
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - מה קרה בטבריה למען השם?!
(בעברית צחה לגמרי :))
לפני 5 שנים
TheBouncer​(לא בעסק) - "אישה כבת 66 נפצעה הבוקר (ראשון) באורח קל מכוויות בפניה לאחר ששיחה בטלפון הסלולרי שלה גרמה ככל הנראה להצתת משאבת דלק בתחנה בטבריה. מבדיקה ראשונית עולה שהאישה תדלקה את רכבה בתחנת דלק בשכונה ד' בעיר כשהיא משוחחת בטלפון – בניגוד לשילוט המוצב בכל תחנות הדלק בארץ. ניצוץ שנגרם בשל השימוש בטלפון גרם להצתת משאבה שלא הייתה בשימוש באותו הרגע. במשטרה אומרים שאמנם נבדק החשד שהשימוש בטלפון הוא שהוביל לדליקה, אולם לא מן הנמנע שזו נגרמה בשל קצר חשמלי."

http://news.walla.co.il/?w=/90/2707277

מפחיד משו...
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - פאק.
זה היה אתמול בבוקר..
אם הייתי טורחת לקרוא חדשות רוב הסיכויים שהמילים הראשונות בפוסט היו נכתבות אחרת..

תודה באונסי על המפחיד משו הזה... :-)))
לפני 5 שנים
TheBouncer​(לא בעסק) - רק היי זהירה - הכי חשוב! :-)
לפני 5 שנים
נסיכת הלילה​(שולטת) - הא? למה לערבב אותי ואת המבטא הרוסי הכבד שלי?!?!?!
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - כי זה חמוד באופן מיוחד :-))
לפני 5 שנים
TheBouncer​(לא בעסק) - אמממ, כי זה כיף? וכי אם זה מפריע לך אז...תתמודדי, אולי??

Я покажу вам, що це "майже" ....
לפני 5 שנים
סנופי השלישי​(אחר) - כמה כיף זה להפוך מישהו לחבר שיודע.

או יותר נכון, חברה שיודעת !!!
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - וזה גם סוג של חופש.
:-)
לפני 5 שנים
tight_mike​(נשלט) - חזק כמו כל הפוסטים שלך ...
כמוך
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - תודה יקירי }{
לפני 5 שנים
Aצועני​(אחר) - כל מלה אצלך אוצר
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - תודה פרשי :)
לפני 5 שנים
הדום לרגלייך​(נשלט) - יפהפה ונכון לדעתי. לכל אחד מאיתנו מיני שלדים בארונו שהנסיונות לשמרם עולים לנו בחיינו.
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - לא בדיוק בחיינו..
אבל במחיר של חופש זה בטוח.
וזה מה שעצוב - שלפעמים המחיר הנפשי שזה גובה - לא ממש שווה את זה.
לפני 5 שנים
maybe​(נשלט) - שאלה פשוטה, כנה, ישירה ואירוטית...
שבת שלום
לפני 5 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - שבת שלום מותק :)
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י