זה לא קורה בהפתעה. זה רק מוצא דרכים להתפוצץ החוצה. הצורך החייתי לחתוך ולקרוע בלי שום חתך או קרע ממשי. וזה לא רק להצליף עד ליבון. עד איבוד חושים - בכל פינה בגוף. וזה לא רק הצורך להטביע אותי בו בכל תא ונים. זה לגרום לכל פיסת עור חשופה לדמם תחתיה. להעלות את כל הדם בגוף לשכבה אחת לפני העליונה. לעצור לרגע, לנשום עמוק. לעבור להילוך איטי. לשמוע את התסיסה של הנוזלים בגוף. לראות את הבועות נוצרות בתוך העורקים. לדמיין את הקיין שנופל על העור כמו מגנט ענק שמושך כלפי מעלה את כל מה שזורם שם. לראות את העור מקבל צבע אדום. ואז כחול סגול עוצר נשימה. לראות את הפה החשוק. את העיניים הקרועות. להבין שזה בכיוון הנכון, לא להפסיק. להמשיך לשאוב את הדם כלפי מעלה. לראות את הורידים משתנקים במאמץ כדי לאזן. לסובב ימינה את כפתור העוצמה. לא לנשום. להרגיש זיקוקים מתחילים להתנפץ בבטן שלי. ושנייה לפני שהעור נקרע. לעצור.
לנשום שוב. לעבור לפיסה הבאה. להפוך אותו לגוף מדמם. רק מבפנים. בלי שום חתך. בלי שום קרע. לבלוע מבפנים ולהשאיר אותו שלם.
ואז לחיות את הרגעים שאחרי שוב ושוב.
