כל סוגי האקמול שקיימים, בכל הגדלים והצורות מצאו את דרכם לקיבה שלי ב20 שעות האחרונות.
40+ חום, אצלינו הזקנים זה כבר לא צחוק.
אז הגיע הזמן לחדש את המלאי.
אני נכנסת לסופר פראם השכונתי מעמיסה מכל הבא ליד וניגשת לקופה לשלם.
לפני עומדים בתור כמה אנשים, וזוג שנראה בשנות ה30.
האישה מניחה ראש מתפנק על הכתף של הגבר. הוא מחזיק כמה דברים ביד. אני קולטת את הכתפיים שלו נדרכות, זה כל כך מעניין לראות את זה ככה מאחורה. כמה שניות אחרי אני גם מבינה את הסיבה לדריכות. יד שמאל שלה מלטפת לו את הגב, ונכנסת מתחת לחולצה. מאפשרת לחלק מהעור שם להיות חשוף לרגע. אני מבחינה בראש שלו שיורד כמה מילמטרים לכיוון הרצפה, מנסה להבין מה הולך שם. ואז בלי שום הכנה, ומשום מקום - אני רואה זרזיף של דם גולש במורד הגב. את היד שלה יוצאת משם באלגנטיות מדהימה ואותו מקרב את היד שלה ללחי שלו. ואז הכתפיים שלו חוזרות למקום.
אני מקמטת את המצח, מתחילה להרגיש את החיוך יוצא לי מתוך הבטן - מבינה בדיוק על מה הסתכלתי. היא מסובבת את הראש אחורה, קולטת את המבט שלי - מסמיקה, מעבירה בראש את כל התסריטים הכי גרועים שיכולים להיות. או שלא. ואומרת לי בקול שקט מדי "בבקשה אל תיכנסי להיסטריה, יש לי ציפורן שבורה..."
אז לא נכנסתי. באמת.
ובשביל הסיכוי הקלוש שהזוג הזה אולי נמצא פה אני חייבת לומר שזה תירוץ כל כך מקורי, אני לא מבינה איך לא חשבתי עליו לבד :-)
(ואם אתם פה, תבואו לומר שלום)
נ.ב: אחותי, אני הולכת לרופא. מבטיחה.
