סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על חבל דק

לפני 5 שנים. שלישי, 28 בינואר 2014, בשעה 16:13

פרושה על במה, עירומה ורגליה מפושקות. זרועותיה פשוטות גם כן וראשה מורם מעט על כרית סאטן. קרסולי רגליה ופרקי ידיה מוחזקים במקום על ידי אזיקים מרופדים. ראשה מוחזק למטה עם חוט משי דק על מצחה. שיערה השחור כהה שרוע לאחור לראווה.

היא נוקתה בקפדנות. ציפורני ידיה ורגליה לוטשו עד שהוברקו. שפתיה נמשחו בשמן. אוויר קריר גרם לפטמותיה להתקשות ועטרותיה נראו כגומות חן. צמרמורת החלה להיווצר על שדיה וחלקים אחרים בגופה.

אנשים לא ידועים נכנסו פנימה. היא שמעה אותם מדברים על משהו ובתגובה החל החדר להתחמם. גומות החן בעטרותיה התרככו ונעלמו.

השיער בנרתיקה של אלונה היה רחוץ ומסורק. היא הרגישה מאוד נקייה. קיבתה ריקה. היא תהתה אם ניתן לה חוקן ואם נרחצה בזמן שישנה.

היא התעוררה, משנתה במיטתה, היישר לתוך זה. היא הרגישה רגועה. אולי סוממה?

מוסיקה רכה התנגנה ממקום כלשהו. הגוף שלה היה מואר בתאורה מיוחדת שהוצבה במקום כדי להאיר אותה. אנשים ניגשו אליה. הם הסתכלו עליה וקראו תכנית. זה היה כמו מוזיאון והיא הייתה אחד המוצגים. אור נוסף הוצב כדי להאיר את אזור הנרתיק שלה.

שני גברים התקרבו לדוכן המוגבה שעליו היא שכבה. הם הביטו בתכנית שלהם וקראו אותה בעיון רב.

"אלונה, שם כזה יוצא דופן, אבל כל כך מתאים לעבודה המשובחת הזאת." קולו של האיש היה בס ונמוך. הוא בחן בזהירות את כפות רגליה.

"כן, עבודה יפה. בוא נבחן את אלונה יותר לעומק." קולו של האיש השני היה יותר דק וחלוש, אבל מלא.

אלונה הרגישה ידיים מחוספסות נוגעות ברכות בבהונות כף רגלה השמאלית.

"הסתכל על ציפורני בהונותיה, על צורתן של אצבעות רגליה." היא חשה אצבעות ממששים בעדינות כל אחת מאצבעות רגליה.

ידו של האיש האחר החלה לגעת בכף רגלה הימנית. הוא העביר את אצבעותיו בין אצבעות רגליה, בוחן כל אצבע ביסודיות.

"קשת כף הרגל היא קלאסית, אתה לא חושב אמנון?"

"כן מיכאל. העקב שלה מעוצב לתפארת וקרסוליה ..." היא הרגישה את ידיו מחליקות על כף רגלה ואז את שתי ידיו נעות שוב ונוגעות בקרסוליה.

האיש ששמו אמנון, ליטף את קשת כף רגלה הימנית. היא נאנחה בצורה נעימה.

"קול נעים מאוד."

"מאוד מוסיקלית. אני תוהה אלו קולות עונג, היו יוצאים ממנה, אם היינו משחקים בה באופן מלא?"

היא הרגישה את ידיו של מיכאל נעות מעלה ובוחנות את השוק שלה. "שרירי שוקיים טובים וחזקים."

"עור רך ועדין כמשי על הרגליים וירכיים מעודנות." הידיים של אמנון טיפסו במעלה ירכיה.
"אלו אצבעות ארוכות ועדינות וידיים מעוצבות היטב."

היא נאנחה קלות, מכיוון שירכיה היו תמיד אחד מהאזורים מעוררי התאווה.

"אממ, בהחלט קול מוסיקלי. עד כמה מותר לנו לשחק, באופן יסודי, עם המוצג הזה אלונה?"

"בשלב זה קיום יחסי מין בפועל אינו מותר."

"חבל".

"כן, אבל מותר לנגוע וללטף."

"אה, כן, זה אמור לאפשר לנו להפיק ממנה קצת קול מוסיקלי משובח. עוד משהו?"

"מותר לנו לנשק, ללקק ולמצוץ כדי לחוות יותר לעומק את המוצג הזה."

"מצוין! מתי יקבע שווי המוצג?"

היא שמעה את אוושת נייר התוכנית של המוצג .

"העברתה של אלונה בתוך חודש. שוב תוצג חודשיים נוספים ולאחר מכן המוצג יועבר לפילדלפיה."

"באמת? כמה זמן היא צריכה להיות מוצגת?"

"עושה רושם שסיור מלא בכל העולם, כ 5 שנים. לאחר מכן היא תופרש מתפקידה בסעודה מיוחדת למעריציה הגדולים. התורמים הגדולים ביותר של היצירה הזאת, שאחראים לתחזוקתה, יוזמנו כדי לסייע להפריש אותה באופן אמנותי ולהעריך אותה בפעם האחרונה – לגמרי."

5 שנים? מה קורה כאן? זה בטח חלום. האם באמת מתייחסים אליה כמו אל פריט במוזיאון? מציגים אותה, נוגעים בה, נוסעים איתה. תופרש בסעודה? פיה לא היה חסום. עכשיו כשהיא סקרנית או אולי מתאוששת מהשפעת הסמים, היא ניסתה לדבר.

"מה אתה... אהה."

היא הרגישה אצבע מלטפת בעדינות את שפתי הואגינה החיצוניות שלה. היא התנשפה וגנחה בהנאה.

מהצד השני, אצבעות מלטפות את שפתי ערוותה הפנימיות.

"איזו פנינה קטנה וחמודה."

"אההה" נאנחה באקסטזה כשאצבע ליטפה את הדגדגן שלה.

"אה, זה היה מאוד נחמד. בוא נשחק בכלי הזה קצת יותר."

היא הרגישה קצה לשון, נכנס לתוכה במהירות, מתקרב ומתרחק מחור הנרתיק שלה.

" אוההה, אלוהים כן!" היא התפתלה בהנאה. מסע אל תוך הגוף והנפש.

האצבע שליטפה את הדגדגן שלה המשיכה גם כשהלשון המשיכה לחקור את חור הנרתיק שלה, מלקקת ויונקת את מיציה.

היא שמעה את קולה שלה כשגמרה שוב ושוב. גבוה יותר ויותר בעונג עצום.

"אה, זה היה נחמד מאוד. תזמורת מעולה ובקושי התחלנו לשחק עם המוצג הזה."

"נכון, אבל בוא נלך לשתות קפה ולאחר מכן נחזור לחוות את אלונה, שוב."

" כן, בפעם הבאה נלקק אותה גם כן ונבחן את שאר גופה."

"אני מסכים. קחי הפסקה אלונה היקרה. אנחנו בהחלט נהיה בין נותני החסות שלך ואני מקווה שבין אלו שיובילו אותך לפרישה בעוד חמש שנים."

היא שמעה את צעדי רגליהם מהדהדים בחדר. מחדר אחר נשמעו קולות של גבר נאנח מינית וידעה שהיא לא הייתה המוצג היחידי.

כשחזרו אמנון ומיכאל, הם עשו בדיוק את מה שאמרו שיעשו. היא חוותה את החוויה המינית החזקה ביותר שידעה מעולם ועדיין לא קיימה יחסי מין. עדיין.

אחרים בחנו אותה, ליטפו, נגעו, החליקו את אצבעותיהם מעליה, נישקו, ליקקו ומצצו אותה באותו היום. הם ליטפו באצבעותיהם את שיערה הכהה והארוך ואמרו לה שהיא אחת מיצירות האומנות היפות ביותר. חלקם בחנו את פניה, שפתיה ושוחחו על פניה האומנותיות, נשקו על אחד מעפעפיה כשהיא מצמצה.

בסופו של היום, היא חשבה שזה יום אבל לא היה שם חלון, המטפלים שלה באו אליה. מותשת וללא יכולת להתנגד, היא נלקחה, נרחצה, עוסתה, אכלה ונפלה לשינה עמוקה.

ברקע, לפני שנרדמה, היא שמעה מוסיקה נעימה וחשבה שהיא שמעה לחישות. כשהיא חלמה, היא חלמה על היותה מוצג. בתום חמש השנים, לאחר שתופרש, היא תבושל לאיטה ותיאכל. בחלומה, זה היה תענוג ולא כאב.

מחוץ לחדרה, היא ראתה דרך המראה בצד החדר, אנשים יושבים. האנשים שילמו כדי לצפות בה ישנה עירומה וקראו את ההודעות התת-הכרתיות שהוקראו לה בשנתה.

אמנון ומיכאל היו בין הקהל. הם קראו את הביוגרפיה המלאה של המוצג אלונה. הם ימתינו בשקיקה לחודש הבא שבה היא תשותף באופן מלא במוצג שלה עצמה. היא תדבר ותשיר לאלה שבאים ליהנות ממנה.

הם הבינו בעצב שבעוד חמש שנים היא תוצא לפרישה באופן מלא ודנו מה יעשו בה לבסוף. זה הרגיש להם מדמם - כמו בשר בקר יהיה הכי טוב, אולי עם קצת ליקר מתוק שיוזרק לשדיה, סירופ מתוק בקיבתה, מעיה ורחמה. כל כך עצוב שזה יהיה חייב להסתיים. אך עד אז, היא לא תהיה מסוגלת לחוש כל סוג של כאב.

הפרישה האחרונה שלה, תתרחש במסע האחרון והסופי, ברחבי המדינה. הטעם שלה יהיה בשיאו עד אז.

הם הביטו בתפריטי ארוחת הערב של הפורשים הלילה. באולם "הדס", המוצג יהונתן ובאולם "תמר" המוצג אנה. הם רצו להגיע לפרישתה של אנה לפני שהיא תותש לחלוטין. הם רצו שהיא תדע כמה שמחה היא העניקה להם בזמן שהייתה מוצג בתערוכה. היא הייתה אמורה להיצלות לאיטה - בזמן שהם תופסים תנומה קלה באולם על כריות - ומקשיבים לאנחותיה המוסיקליות כשהיא מתבשלת לאיטה.

אנה נראתה שהיא תהיה באמת טעימה מאוד. סיכות הזיכרון העשויות מעצמותיה ושיערה יהיו פריטים לאספנים אמיתיים. כמו שהם חשים שאלונה תהיה בעוד חמש שנים. למרות שהם בטוחים שלאלונה יש בשר משובח יותר.

המסרים התת-הכרתיים, בהצלחה די רבה, החלו לעשות אותה למוצג האמנותי הטוב ביותר. בחלומותיה של אלונה, היא מציעה את עצמה לקהל מעריציה שלא יכולים לקבל מספיק ממנה. הם היו חייבים לקבל אותה, פשוטו כמשמעו, לצרוך אותה בסופו של דבר.

היא רצתה להעניק להם את עצמה באופן מלא. היא הייתה אמנות אחרי הכל. אמנות נועדה להיות נאהבת, מוערכת ואולי נצרכת.

אשת לפידות n​(שולטת) - כתיבה מעולה פולו
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י