לפני 10 שנים. 7 בפברואר 2014 בשעה 17:49
למה אני מרגישה אשמה?
למה השמים כחולים ואני רוצה אותם אדומים או שחורים?
הראש שלי יודע- לא אשמה.
אז למה אני לא מצליחה לגרום לעצמי באמת להאמין בזה?
למה החול רך ואני רוצה אותו קשה?
למה אתה טוב אליי ואני רוצה אותך רע?
למה אני רוצה לבכות והדמעות לא מגיעות?
למה שחם אני רוצה קר ולמה שקר אני רוצה חם?
למה?
למה אין קסם שיכחה..
רצה באש, רצה, ורצה ישר לאש.
רצה רצה תמיד במסלול הלא נכון.
למה אני מרגישה כזאת דפוקה, טיפשה?
למה אני לא מעריכה את עצמי שאנשים אחרים אומרים לי שצריך?
למה אני תמיד עוצרת את עצמי מהרצון?
למה תמיד שאני מרגישה שטוב לי אני מקיאה?
למה אני תמיד רוצה לשקול 48 וחלילה לא להגיע ל-50?
למה שאני מקיאה אני מרגישה ריקה וטוב לי?
למה שאני מקיאה אני מרגישה כל כך מאושרת?
