זה קטע פה זה, בקהילה הצפופה הזו.
תוך זמן מאד קצר, מוצאים את החברה לשעבר, עם מכר טוב שלי, מחובקים. וראו זה פלא, רק נמתין עוד רגע קט, והחברה הקודמת של זה שאוחז בנערתי דאתמול, תהייה חבוקה לי בכלל. עם עוד ממש טיפה סבלנות, נצא ביחד, קבוצה של אנשים, שכולם היו כמעט עם כולם שם.
פשששששששששששששששש.................................
אתם יודעים מה, זו פשוט קהילה קטנה, והרי תמיד, הכי שווים ושוות, הם חלק קטן יחסית מהעדר. בהינתן המספר המצומצם של מה שנותר, זה אך הגיוני שכך יהיה.
ועוד משהו. פתאום מגיחה לה, זו שבדיוק נפרדה מהחבר שלה, שאותו כמובן אני כבר מכיר, מריחה ומבושמת, מוכנה (כמעט לגמרי) לקשר הבא. מוחה דימעה נסתרת, ומביטה באופטימיות, לאלה שמסביב. והחברה של אותו פלוני, הקודמת, לפניה, כמובן מציעה לו כתף, לעבור את הפרידה, שלפני שבועיים הייתה ממנה בכלל, עכשיו עם החדשה.
תשמעו...........................
מסתבר שאני עוד צריך להתרגל לזה.
ומה המסקנה בכלל מכל זה ? שצריך לדעת להפרד יפה, ולשמור על יחסים טובים עם כולם. אבל בעצם את זה כבר ידעתי קודם.
רגע יש לי עוד מסקנה, אחרונה (לפוסט הזה), טוב ? שאם מישהי מוצאת חן בעיני, והיא משוייכת בכלל, לא צריך להיות חזירים, וכמובן הס מלחזר. אבל טיפטיפה סבלנות, היא תהייה איתי כבר. רגע אז מה המסקנה פה בעצם ? שצריך סבלנות. אבל גם את זה ידעתי קודם.
אז המסקנה הסופית שלי מכל המסקנות הללו, זה שבעצם, בסופו של יום, כל המסקנות שאני לומד פה, כבר ידעתי קודם. ובעצם שום דבר לא חדש בכלל.
אבל בכל זאת, למה אני בכל זאת צריך להתרגל, אם כבר את כל זה ידעתי קודם ?
אז זהו, שבאופן מוזר למדי, למרות כל האמור, אני עדיין צריך להתרגל. פשוט ככה. לא ממש מבין עדיין למה, כנראה.
לפני 17 שנים. 17 ביוני 2006 בשעה 7:17
