תסכימו איתי שיופי הוא בעיניי המתבונן.
כולם מסכימים?
יופי.
עד הרגע שזה עובר גבול מאד מסוים. גבול מכוער אם תרצו..
לא הייתי כותבת את הפוסט לולא קיבלתי כמה הודעות בשבוע האחרון שמתייחסות לכמה מכוערת אני. עכשיו תבינו, אפילו את הזין הוורוד שלי אני לא שמה על הודעות כאלה. למעט האחרונה שהרגישה לי אישית מדי. בהודעה נכתב בפרוטרוט כמה הראש שלי מכוער. (וזה כבר אישי! הראש שלי..?!) הבן אדם השקיע, וכתב לי מגילת אסתר עם הסברים קליניים ומדעיים לאיך אני מצטיירת כשקוראים אותי. הוא הגדיר את זה כיעור מחשבתי. הגדרה מדעית לגמרי, נכון? ואז אני חייכתי.
חייכתי כי פורים היום, ואחרי שהחלטתי שאני לא מתחפשת, (למרות שאחרי שראיתי תמונה של שלושה בחורים מחופשים לכוּס, (גבינת) עמק וערס התחלתי לחשוב בכיוון אבל לא מצאתי שום קללה שווה להתחפש אליה :)) חשבתי לשנות את דעתי. אולי אני אתחפש לבן אדם יפה (איך עושים את זה?)? אולי אני כן אכתוב פוסט שהוא לא חד מימדי ומצייר אותי כל כך מכוערת..? אולי בכלל אני צריכה למצוא אני אחר שלי, ואז כולם יראו כמה יפה הראש שלי?!
ואז נזכרתי בזין הוורוד שלי, והחלטתי שאני אמשיך להשתמש בו. אז גם על זה שמתי אותו.
וניסיתי להבין, בחיי שניסיתי. יושב בן אדם (או בת אדם לכו תדעו) ומשקיע זמן. אשכרה מביא התייחסויות למקורות שמוכיחים את האופי המכוער שלי. וזה הרגיש לי קצת אישי. קיבלתי ניתוח פסיכולוגי מעמיק על החיים שלי. תיאור גרפי של המראה שלי. המלצות לשיפור וכל זה באדומה ארוכה למדי.
לא חבל על הזמן הכל כך יקר שלו/ה?!
ואז חזרתי להתעסק עם כמויות של משלוחי מנות. פורים וזה.. אתם יודעים.
כשחזרתי למחשב לעוד הפסקת סיגריה כבר התחלתי לצחקק. וזה כבר הפך לצחוק מתגלגל, ואז הגיעו הדמעות של הצחוק. שזה אומר ממש ממש מצחיק. והחלטתי לומר לאינפטיל היקר ששלח לי את ההודעה - תודה. (נא להעריך! אני לא אומרת תודות!) הצלחת לחייך אותי כהוגן.
הנסיכה שלי כבר באטגירל. מתעופפת בשכונה עם גלימה שלא הייתה מביישת את באטמן האמיתי, אם היה אחד כזה. ופורים הולך להיות ממש שמח. כל מה שנשאר זה לארגן כמה נהגים שיחלקו את השיכורים בסוף היום, כל אחד לבית שלו.
יש מתנדבים..?!
פורים שמח שמח חברים!
