תשמעו. אני אדם מאד יסודי, ובדקתי את העניין הזה של ההכרויות פה בקהילה הזו, ואשתפכם בממצאי.
כמעט כל השוות באמת, מקולרות. נקודה.
כל אחת כזו, שמשתחררת מקילור, מייד עטים עליה כל הזאבים, בלי טיפה כבוד לצורך שלה באבל. ואתם יודעים מה, בדרך כלל, אחד מהזאבים הללו זוכה בה, למרות שלא כיבד את אבלה.
ואתם יודעים עוד משהו. אני לא מוכן ככה. אני לא מתחיל עם סאבית שלפני שלוש דקות נפרדה מאדונה, אחרי שנה של יחסים, או אפילו פחות. לא מתאים לי מצטער, לא מוכן. זה מגעיל, ואני לא מוכן להיות מגעיל ככה. איכס.
אני פשוט אשב לי פה ממתין, שאמצא את זו שאכן מתאבלת כראוי. כזו שלא נענית לכל אותם זאבים, בתקופת אבלה. או אז, כשהיא בשלה לקשר. או אז אחכה, שהיא תפנה אלי. או שאפילו לא עלינו, אני אפנה אליה, מה שאני לא נוהג לעשות בדרך כלל. אז, נפסע ביחד, שלובי זרועות אל השקיעה.
רוצה להדגיש, שאין בפוסט הזה שום קשר לאיזשהם יחסים קודמים שהיו לי בכלל בכלל. העיסוק פה, הוא ברצון שלי בזוגיות, והקושי שלי במציאת זוגיות שכזו.
לפני 17 שנים. 19 ביוני 2006 בשעה 22:33
