טוב נו. נגמרה הסאגה הזו, וטוב שכך. כמובן השירשור הזה, ימשיך לו, ויעסוק בכל מיני, ויגיע ל-15 עמודים. אני כבר לא שם.
ועכשיו נחזור לכל מיני שעוברים לי בראש.
לכל סאבית שמכירה אותי בתקופה האחרונה, אני אומר שאני דום מסוכן. לא במובן המקובל פה של המילה. אבל וואללה, מסוכן. כולן צוחקות, ולא לוקחות אותי ברצינות באמירה הזו. כולן טועות, כי אני מסוכן, באמת.
במה אני מסוכן ?
אני מסוכן דווקא בזה שאני בא ממקום טוב, מכוונות טהורות, ממניעים נאצלים, בזה שאני נקי. מה מסוכן בזה ? וואללה, זה הכי מסוכן, ולמה ? כי שם מתמסרים באמת, כשרואים את הנקיות הזו. ואם אני לוקח מהר מדי, מה שעשיתי בסיפור ההוא, זה גורם נזק, זה גורם לכאב, וזו אחריותי, בתור שולט.
היום אני יודע להאט. אז, כמו שאמרה עלי מישהי, סאב ספייס היה אינדיקציה עבורי, להצלחה של סשן. היום כבר לא. אני הולך לאט. עוצר את ההתמסרות, מאט את הלקיחה. מתאים אותה לקצב של אותה סאבית. זה משהו שלא ידעתי אז, ושם חטאתי, וזה חטא גדול. זה אולי נשמע פלצני טיפה, אבל וואללה, כשאני לוקח בכח מלא, אז אני לוקח, ואי אפשר לעצור אותי, מלקחת. למרות שאני מתחלף, ואולי אפילו בזכות העובדה, כשאני שולט, אני לא משחק, אני לוקח ברצינות.
אתם יודעים מה, זה הכי מסוכן. אלה שבאים ממקום רע, מזהים אותם מהר, והסאבית, במידה ואכן עוצמתית, עוצרת הכל. אבל דווקא כשבאים ממקום טוב, שמה ההגנות מורדמות, שמה, הלקיחה בשיאה. שמה הכי מסוכן.
אני דום מסוכן. לא רע, לא בא להרע, אבל דווקא לכן מסוכן. הכי מסוכן.
אני לא צוחק, בכלל לגמרי לא. מציע לכן, לא לצחוק גם. רציני לגמרי.
לפני 17 שנים. 21 ביוני 2006 בשעה 23:04
