בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Mary's

לפני 5 שנים. שבת, 26 באפריל 2014, בשעה 11:02

 

הייתי לבד בדרמסאלה. שבוע לבד. חיכיתי שיתחיל קורס מדיטציה בן כשבועיים, בו הייתי אמורה להשתתף. בינתיים כמעט השתגעתי. ביום השביעי הכרתי גבר, בעלים של חנות תכשיטים מקומית. היו לו עיניים יפות, ריסים ארוכים, שיער שחור מאוד ומבט שנחבא בו משהו פראי. קניתי אצלו טבעות כסף, קריסטלים ואפילו נזר לראש, שנראה לי בזמנו כמו מאיץ-מחשבות מהעתיד. בערבים בילינו ביחד. נהניתי להקשיב לחיתוך הדיבור שלו וגם, האמת, שנהניתי להתרועע עם גבר מוסלמי. חוויה אותנטית כזו.

החלטתי לשכב איתו. באחד הלילות ליווה אותי למלון בו התגוררתי, שהיה בנוי, בדומה לחלק נכבד מהעיר, על צלע הר תלול. מהמרפסת שבחדרי, בחלק העורפי של המלון, ניתן היה להשקיף על הבתים הצבעוניים, המפויחים, אשר נשענו זה על זה בצפיפות, ועל העצים העבותים, התמירים, שערפל סמיך היה מלחך את גזעיהם החזקים ועומד-מרחף בין הבתים, נוסך בהם אווירה מיסתורית. הזמנתי אותו לחדרי. הצעתי לו לעשן איתי גראס. הוא סירב. עישנתי לבד במקטרת. ישבנו על שני כיסאות עץ במרפסת הקטנה, שכמו הייתה תלויה באוויר, מעל תהום פעורה, בעודי מפריחה עשן, והתבוננו בערפל המתפשט, בירח ובאורות העיר שלא נבלעו באפילה. הוא היה נחמד מאוד ומדי פעם חייך אליי בביישנות. העור שלו היה כהה ועיניו בוערות. קראו לו עלי או חליל או משהו בסגנון. הוא סיפר לי שבמקור הוא מחבל קשמיר, ושהוא מגיע לכאן בעונת התיירות בשביל לעבוד. מדי כמה חודשים, אמר, הוא חוזר לחופשה בביתו, שם הוא גר עם משפחתו על שפת האגם. בשלב מסוים אף ניסה, בהתלהבות כבושה, לדבר על לבי ולשכנע אותי לבקר שם, בכתובת עלומה שנתן לי, רשומה על גבי כרטיס ביקור שהוציא לפתע מכיסו.

בחנתי את פניו, ולרגע ראיתי משהו זר חולף במבטו. פתאום, על מרפסת קטנה בין שמיים וארץ, לא האמנתי לשום מילה, ואת ראשי חצתה ביעף, לנגד עיניו, המחשבה שיכול להיות שהוא בכלל אדם מלא שנאה, שנאה יוקדת אשר לוהטת בתוכו בחשאי בעוצמה של אלף לשונות אש, טרוריסט בפוטנציה שמתכנן לרצוח אותי כדי לפדות דמים של אחרים, לשסף לי את הגרון ורק אחר-כך לזיין אותי חזק, קצת כמו בשיר של אהוד בנאי ומזי כהן, מהתקופה בה לאמנים היה משהו לומר על הכיבוש - אבל יותר גרוע. בכל זאת, לא רציתי להיות גזענית, יהודיה רדופה בארץ ובגולה, פאראנואידית ושטופת דעות קדומות, אלא קוסמופוליטית ונאורה, כמו שאני באמת, אז התפשטתי בלי להוריד ממנו את העיניים, נעמדתי מולו ערומה, מחייכת חיוך קטן וידידותי, ותוך כדי אמרתי לעצמי בלב: על החיים ועל המוות. 

פייה{O} - ויפאסאנה?

וכמה יפה את כותבת.
נחמד שהוא לא שיסף את גרונך בסוף..
לפני 5 שנים
Mary Jane - ויפאסאנה, כן.
ובאמת נחמד שלא שוספתי.
(:
לפני 5 שנים
פייה{O} - אני מוצאת שקשה לי לדמיין אותך ככה, יושבת דוממת באולם 14 שעות ביום עשרה ימים,
מתמקדת באוויר שזורם דרך הנחיריים.
מזל שלא עשית את זה איתי בחצבה, לא הייתי מצליחה להתרכז ;)
לפני 5 שנים
Mary Jane - בחצבה היה מאוד קשה, צפיפות נוראית, עזבתי אחרי יום.
ועל צלע ההר ההוא, אי-שם, בין זרים גמורים, ביער, היה מאוד מוצלח. כולם הגיעו מרחוק והיו מכונסים ומהורהרים, וגם אני. שם היינו מסתדרות.
לפני 5 שנים
Roren​(שולט) - אני מופתע.
לפני 5 שנים
Mary Jane - קורה
(:
לפני 5 שנים
restorator - צריך לנסות, כדי לדעת.
ויפסאנה.
לא שיסוף.
לפני 5 שנים
Mary Jane - ממליצה לך. אבל לא בארץ.
לפני 5 שנים
רצסיבי​(נשלט) - אני שונא שבבי מציאות שמטמאים מחשבות טהורות, ובתמורה הם מקפידים לצוץ אצלי כל פעם מחדש.
ואופרת רוק היתה רק אחת.
לפני 5 שנים
Mary Jane - "טומאה" זה דווקא נחמד. אחרת אולי היינו נרדמים.
לפני 5 שנים
Point of New - אהבתי (ביג דיל), סיפור מהחיים..
מעניין איך היה איתו..
לפני 5 שנים
Mary Jane - היה טוב
(:
לפני 5 שנים
אניגמטית​(שולטת) - מעניין איזה תדמיות אנחנו בונים לאנשים מהמילים שלהם.
אותך,למשל, מעולם לא הייתי מדמיינת בסיטואציה רוחנית.
מפתיע.
לפני 5 שנים
סוררת בשקט​(נשלטת) - זה בדיוק מה שרציתי לכתוב. לא הייתי מדמיינת.
מצד שני, אולי כן. אפילו עושה סיאנס ומזמנת את רוחו של מוסוליני. ;)
לפני 5 שנים
Mary Jane - ((:
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י