מדריכת הכושר שלי, עברה היום כל גבול ושברה כל קו אדום שהצבתי אי פעם - היא הריצה אותי.
אני, אניגמטית דה פירסט, מלכת בטטות הכורסא לדורותיהן של תל אביב והסביבה, רצתי בים.
לא, זה לא נמדד בקילומטרים. זה נמדד בשלושה מקטעים בני דקה באמצע הליכה מהירה, אבל אלה היו שלוש דקות
שנדמו כנצח, כולל מופע זיקוקים פרטי בצד שמאל ושלוש דקות יותר ממה שרצתי בכל חיי הבוגרים.
אחרי השיעור הסברתי לה שהיא בזבוז משווע לעולם השליטה ואם היא הצליחה לגרום לי לרוץ היא יכולה בקלות לגרום
לכל עבד לעשות הכל כולל הכל ושאני מוכנה ללמד אותה, בכיף, כולל הדגמות (עליה) איך מצליפים, מחטים וכל דבר אחר.
אבל היא רק הביטה ואמרה לי: "כן, אל מה יצא לי מזה? אני אוהבת גברים חזקים ומכרבלים".
בכל מקרה, זה הרגיש זוועה תוך כדי, אבל ההרגשה אחר כך מדהימה. הצבתי לעצמי מטרה ועשיתי את זה.
אני שוב מלכת העולם של עצמי וזוהי רק ההתחלה ותראו, בסוף אהיה מדריכת זומבה עם ריבועים בבטן וחסר
למי שלא ירקוד אצלי.
והנה שיר הריצה הראשון שלי:
