דגל בחצי התורן, לאור האירועים בתקיפה על מחסום צהל.
נחזיק כולנו אצבעות. לגורל החייל החטוף, ולגורל המשך האירועים בפרשה.
אולי אני לא מבין מספיק בפוליטיקה, ואני לא. אבל יש כאן משהו שאני לא מבין בכלל בכלל.
יש מולנו מדינה, שנמצאת איתנו ביחסי מלחמה שקטה. יש תקריות גבול, יש לוחמה, ואפילו יש יחסים דיפלומטיים ברמה חלקית ביותר.
האקט הזה של התקפה על מחסום, הינו חלק מהפעילות המלחמתית, בין אותן שתי מדינות. ההתקפה הזו, היתה של צבא, על צבא. זה היה מבצע צבאי, ואפילו לצערי, מרשים. עוד יותר לצערי, גם מוצלח מאד.
אותו חייל שנחטף, הוא בתפישתי, שבוי מלחמה. ועל ישראל לדרוש לנהוג בו בהתאם לאמנה הבינלאומית, העוסקת בשבויי מלחמה. לגבי שאלה מתבקשת, על טרוריסטים, הכלואים בשיטחנו. זה קודם להקמת אותה מדינה, ולא קשור ליחסי המלחמה בין המדינות.
בנוסף לדעתי, לאור מטחי הקסאמים, והצעדים משני עברי הגבול. יש לפנות לאום, בקריאה, לגרום לצד השני להפסיק את הלוחמה לאלתר. לציין שהמדינה השכנה נוקטת אמצעי לוחמה ומפגיזה יישובים אזרחיים. לציין שאנחנו, בתור מדינה ריבונית, לא נעבור על כך לסדר היום. מדינת ישראל תיאלץ לפתוח במלחמה נגד המדינה שמולינו.
במלחמה כמו במלחמה, יורים עלינו משטח מסויים, אתה יורה לשם כדי לשתק את מקור האש. במידה והצבא שממול, בוחר לחסות בצל תושבים, זו בעייה של אותו צבא ולא שלנו. כמובן שיש ללוות את אותה מלחמה, במסע הסברה מתועד. הכולל צילומי מזלטים, המראים, ילדים משתעשעים, בכיכר המרכזית בעיירה בית חנון. ממעוזי פריצת האיתיפאדה. לצד אותם העוסקים, בשיגור רקיטות הקסאם.
אולי אני בכל זאת לא מבין פה משהו. תסבירו לי, בבקשה.
לפני 17 שנים. 25 ביוני 2006 בשעה 14:30
