אחרי שצ'וטטנו קצת היא אמרה לי, תגיע עוד רבע שעה לרחוב הדסה מס' ....תסמס למספר .... מלמטה.
טסתי החוצה ותוך רבע שעה התייצבתי במקום המיועד וסיסמתי למספר שנתנה לי.
"תמתין למטה אני יורדת" היא ענתה לי.
אני אוהב את רגעי הציפיה האלו, ריגוש שמורגש בגוף, האור בחדר המדרגות נדלק, נקישות צעדיה מתקרבות....והופ הנה היא.
"בוא איתי" אמרה לי ואיגפה את הבניין.
עמדנו בצד הבניין אחת מול השני.
תמד לקיר, אמרה לי ותוריד את החולצה שנראה אותך.
הסתכלתי על צד הבניין הצמוד, לא ראיתי איש בחלון, הסיטואציה ריגשה אותי, מודה, הורדתי את החולצה והחזקתי אותה בידי.
נייס, שמעתי אותה, עכשיו תוריד את המכנסיים והתחתונים.
כאן? שאלתי, בעודי סוקר את חלונות הבניין מעלי אליו אני צמוד וחלונות הבניין מולי הצמוד לחצר הבניין בו עמדנו.
אז איפה חשבת? ענתה לי בקול נוזף.
ושוב הריגוש הזה, שאולי מישהו רואה או יראה אותנו, פמפם בגופי, עזרתי אומץ והפשלתי את מכנסי ותחתוני מטה.
עמדתי מולה, מכנסי ותחתוני מופשלות מתחת לברכיים, בידי החולצה שלי, כך בחצר בניין באמצע תל אביב בשעה ארבע אחר הצהריים.
היא תפסה בידה את הזין שלי ושיחקה בו קלות, לחצה על האשכים כאילו בוחנת פירות בשוק, "נייס" סיננה שוב.
אני עולה חזרה, יש לי עבודה לסיים, תתלבש אחרי שאעלם, אני אהיה איתך בקשר.
נותרתי לעמוד עירום, כך באמצע יום באמצע תל אביב, עד שהיא נעלמה מעבר לפינת הבניין, הרמתי את מכנסי, לבשתי את חולצתי והלכתי, בעודי חושב לעצמי, שתכלס כל הסיטואציה הדליקה אותי וש....איזה מזל שאף אחד לא דחף ראשו מהחלון והעיר לי משהו:)
האמת שאחר כך לא פיתחנו את הקשר, מסיבות שאינן רלוונטיות, אבל עדיין שאני נזכר בסיטואציה עולה חיוך על שפתיי.
