לפני 9 שנים. 8 ביולי 2014 בשעה 1:12
התעוררתי מסיוט. מתהפכת על משכבי מהר מצד לצד וכולי אפופה. לא נרגעתי עדיין.
הלכתי לישון עם מחשבה אחת - הוא כבר לא חשוב. זה מה שהפסיכו אמר לי. והוא צודק ועדיין המחשבה הזו עשתה לי רע. כי רק חשבתי עליו ופגשתי אותו וראיתי אותו בחלום וזה היה נורא. נורא יותר מכל מה שדימיינתי לעצמי בדמיון. הכנסתי אותו לתת מודע שלי וזה יצא ממש ממש רע. עד כדי קללות ודחיפות של החברה החדשה שלו. אוף. הלילות שלי גם ככה קצרים. ואני גמורה מהחלום, מהאנרגיה שאני מוציאה על גברים, מחוסר שעות השינה שלי מתוך רצון להספיק כמה שיותר דברים. וזה הרגיש כל כך אמיתי כל מה שקרה בחלום. ועברו חמישה חודשים. חמישה.