סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולוסיאום הפרטי שלי

לפני 9 שנים. 8 באוגוסט 2014 בשעה 5:34

 

הוא רוצה ללכת איתי יד ביד בטיילת.

אימה קלושה אוחזת בי. אני גם אומרת לו. 

קצת לפני שאני שוקעת לתוך ענן צבעים בהירים אנחנו עוד מספיקים להתיר קשרים דמיוניים מעל אי הבנות מציאותיות. הוא מחזיק לי את הפנים ועושה את התנועות הבלתי נשלטות בידיים של עוד רגע ואני בולע אותך לתוכי. אני עוצמת עיניים ונושמת אותי לתוכו ואז אותו, לתוכי. שורשים משתרגים סביב הקרסוליים שלי. אדמה.

גבר הזיפים שלי. בייקי שלי. 

אנחנו שרועים פרקדן על ספה מול מזגן. אני יודעת שזה בשבילי והלב שלי עולה על גדותיו. משלימים פערים של ימים ארוכים, חוסר במילים. ובנגיעות. אני מרגישה את הנשמה שלי נרגעת. ואז גם הגוף. חושבת כמה כל אחד היה רוצה להיות במקום נטול פלקטיות של חיים ולמצוא את המקום המזוקק של רגש שהוא נכון. אני מצאתי. אני מוצאת כל יום מחדש.

 

***

ונשמת, ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע
וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב.
ופשוטים, ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב*.

***

 

נגיסות קטנות והלשון שלו נפלאה. טיפול מסור יהיה האנדרסטיימנט של המאה. זה תענוג בלתי נתפס והגרון שלי צורב. סיגריות ועומס. אני שותה כוס מים שלמה בלגימה וחצי ואז חושבת על פיטיאיות, צהובות. היו גם וורודות. בוגוטה הייתה מפוצצת מהם וזאת הייתה העונה. היינו יושבים בקצה של צוק שעלינו אליו ברכבל ואוכלים אותם בכמויות, עם כפית ואז עם הידיים. חופרים עם האצבעות. שולים את הגרעינים השחורים כמו היינו רוצים לפצח אותם. זה זיכרון מתוק של תמימות. של חיים של לפני. נעימות בבטן. וזה קצת כמו רגעים של עכשיו. נעים כמו בית. כף הרגל שלי בתוך הפה שלו ואני חושבת על ידיים שלובות בטיילת עם גבר בזיפים

ומרגישה שלווה.

 

 

 

*מילים של לאה גולדברג. חווה אלברשטיין עושה ביצוע נפלא.

 

 

 

גויאבה חמוצה​(אחרת) - אוף, כן. ככה.

מקסים.
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - גם את
}{
לפני 9 שנים
her cup of tea​(נשלט){הכי מלמעלה} - היכולת שלך לצייר באותיות ושלו להיות מודל כל כך מעורר השראה נוסכת בי תחושה שנבחרתי נכון.
משפחה. קטנה וסוטה אבל זה הרבה יותר משפחה ממה שיש להרבה אנשים. בלי להיות שם זה נעים לי.
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - משפחה.
לא ככ קטנה כבר, והיד עוד נטויה.
ה"סוטה" עושה את הנעים. ככה זה :)

}}{{
לפני 9 שנים
Honeyfinger​(אחרת) - אוי את... פשוט...
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - "ופשוטים, פשוטים הדברים..."

}{
לפני 9 שנים
Milonga​(שולטת) - כיף לקרוא את זה, אחותי. :)
אותך.
}{
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - לייק וויז :)

שבוע טוב אהובתי

}}{{
לפני 9 שנים
Milonga​(שולטת) - שבוע טוב, אהובה שלי. :)
לפני 9 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - פיטאיה.
תמיד היתה פרי חיוור, יפהפה אך מעט חסר טעם.
מנגו, מנגו זה פרי נפלא, מחזיקים בידיים ובשיניים קורעים ממנו חתיכות מענישות עם סיבים שנתקעים בינות השיניים עד כדי קריעת החניכיים וטעם של דם וחיים מתפוצץ וזולג במורד הגרון.
פיטאיות של בית.
דווקא עכשיו המנגו מחוויר והולך.

אימה קלושה. באמת.
פפפפףףףףף. חכי.
אני רוצה גם בהונות בחול ושקיעות וציפורניים נעוצות לי בגוף כמו שאת נעוצה לי בלב.
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - יופי.
תכתוב לי תגובה שהיא פוסט
אני רק מתמוגגת פה.
ואוויר.

קלושה, בחיי. קלושה כל כך.
גם אני. מאד.
לפני 9 שנים
Milonga​(שולטת) - הייתי כאן, ראיתי את זה.
אני אקרא לכם "נאצים שלי".
נשמע לי מאוד מתאים. :)
לפני 9 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - אני יכול לאהוב אותה שלא בצורה מדוקדקת להחריד עם מליוני רשימות בשפה שאני לא מכיר מעל גבי גליונות נייר מקושטים בקווים ישרים בעלי נטיות פירומניות קלות לרצח עם(ים)?
לפני 9 שנים
Onabike​(אחר){Morgan} - בבקשה?
לפני 9 שנים
Milonga​(שולטת) - אתה יכול מה שבא לך.:)
אני סתם עברתי בסביבה.
לפני 9 שנים
Milonga​(שולטת) - וואו.
יש לי חום (באמת), אז רק עכשיו ראיתי מה כתבתי.
זה היה אמור להיות "נעוצים שלי".
סליחה.
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - הרסת אותי עכשיו בובי.

ומה חום? מה?!
אוףף
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י