אני לא מתחיל עם אף אחת. אני מחכה שיפנו אלי. למה זה בעצם. כי היא צריכה להגיד שהיא רוצה בכלל. כי היא צריכה לבוא בשלה יחסית. לטעמי, הסאביות בוחרות את אדונן, ולא להפך. ככה זה הכי נכון, בעיני.
מישהי פונה אלי, אני נענה לרוב. עוברים למסנגר. יש כאלה שנושאות חן בעיני, וכאלה שלא. אני בכל מקרה מקדיש את הזמן לברר. אם כבר מישהי פונה אלי, הרוויחה את זה בעיני.
אני מנסה להכיר את מי שעומדת מולי, קודם כל בתור בן אדם. לא עוסק בשליטה, לא עוסק בתפקידים, לא עוסק בתחילת יחסים מוצהרת. לאו דווקא מניח שהיא התחילה איתי למטרה של יחסים זוגיים כלשהם. לאט לאט. הרבה מאד התחלות כאלה, המשיכו להם ליחסי ידידות מופלאים.
אם אותה אחת מוצאת חן בעיני, ואני בעיניה, אני עובר לשוחח על תיאום ציפיות. מה היא מחפשת, למה היא זקוקה. מספר מי אני, איך אני פועל, במה אני מאמין, מה אני מצפה, מה אני אוהב ביחסים. אם הכל מתאים עד כה, ממשיכים הלאה.
עובר למשחק בטוח בשליטה שלי. לא מעמיק הרבה, ומהר מכריז על סיום המשחק. מרגישים קצת שליטה, משני עברי המתרס. אם זה מרגיש טוב, לשנינו, מתקדמים.
מבהיר שדורש דיסקרטיות מלאה, וגם נותן כזו. זהו שלב מאד ראשוני ביחסים, ואין טעם לתת לו פומבי.
קובעים פגישת הכרות, במידה ונעים, ממשיכים.
הנושא הבא, זה סשן הכרות. לצורך זה, אני מבקש מכתב, עם הגדרת גבולות. אני מקבל אותו, וקורא עליו תיגר. שואל מה עם צילום, מה עם מקלחות צהובות, מה עם פומביות. גורם למספר גרסאות של המכתב, עד שאני מרגיש שאני יודע באמת, שנאמר באמת, מה הגבולות של אותה סאבית. מה החרדות שלה, מה מלחיץ אותה.
הסשן הראשון, זה סשן כזה, בו אנחנו רואים אם זה מתאים בכלל. בסשן הזה אני מנסה לצלוף, בצרכים שלה. סשן עדין, לא נותן לזה ללכת רחוק. לטעום על קצה המזלג. משני עברי השוט.
אם זה טוב, ובדרך כלל עד כה, זה היה טוב. ממשיכים.
שיחות במסנגר, מטלות, ביסוס יחסי שליטה, העמקה של הכרות, סשנים. אחרי מספר כאלה. אם זה עדיין טוב, ישנה הכרזה על יחסים.
ההמשך, הוא יחסים לאורך זמן, עד לקילור.
לצערי ולבושתי, מעולם לא הגעתי לנקודה הזו.
למרות שעשוי להראות כאילו סישנתי ים של סאביות פה, אני חייב לציין פה שהרושם מוטעה לחלוטין. אני מאד סלקטיבי שמה. היו לי עד היום, בסשן, ולו בודד, אולי 7-8 סאביות בכל ימי בבדסם.
לפני 17 שנים. 4 ביולי 2006 בשעה 19:31
