לפני 9 שנים. 9 בספטמבר 2014 בשעה 11:05
אני מועך את שדייך
צובט את הפטמות במלוא כוחי.
את צורחת בכאב,
בוכה,
עומדת על קצות אצבעותיך.
ואני לא עוזב עד שאת חוזרת אחרי
"גודל השדיים שלי לא משנה!
משנה גודל הלב הפועם מאחוריהם!"
אני מכופף אותך מעל השולחן
ומצליף בתחת שלך עם הקיין.
משאיר פסים אדומים צורבים.
את בוכה וצועקת עם כל הצלפה
ואני לא מפסיק עד שאת חוזרת אחרי
"התחת שלי נפלא בעיניך!
דעתי עליו לא חשובה!"
ואז אני מלטף אותך
ויודע שתיכף אצטרך להתחיל מחדש.