אנסה לנמק. אשמח לדעתכם.
1. יש בזה פחיתות כבוד גדולה, באדון המבקש משיפחה להתמסר אליו. השיפחה היא זו שצריכה לבוא עם הנכונות והרצון.
2. יש בזה אקט של התמסרות בפנייה לתת שירות, להתמסר. יש בזה ים של כבוד, לשיפחה, ולאדונה. יש בזה ים של כבוד, שמצאה אותו ראוי להיות אדונה.
3. ישנה זילות גדולה, בכל אופן ההתחלה באתרי הכרויות. כולל כאן. להתחבר לאותה חבורת ציידים מזילי ריר, לא ראוי בעיני.
4. יש מיעוט יחסי של סאביות ראויות. רובן מקולרות. ברגע שאלה נפרדות, מאדונן, עטים עליהם כל הזאבים, עוד לפני שהמסכנה הספיקה להתאושש משיברון הלב. בדרך כלל מה שקורה, שאותם ציידים מזילי ריר, כל כך מסורים לחיזור, שהיא נענית לאחד מהם בסוף. אני לא רואה את עצמי שמה, איתם.
אני יושב לי וממתין, שיפנו אלי.
יש בזה ים של כבוד, לשיפחה שפונה לאדון, רוצה אותו כאדונה. הכי כבוד שיש בעולם. יש בזה אקט של התמסרות. יש בזה ים של כבוד לאדונה, שבחרה אותו מכולם.
שהרי בלי זה, עם מה אנחנו נשארים בעצם ?
יש כאלה, אדונים, שלא מעוניינים בפומביות. הם פועלים מאחורי הקלעים, הרחק מהאינטריגות, זה ראוי. הם נאלצים לפנות, כחלק מפשרה שעשו.
אני עשיתי פשרה אחרת. אני פומבי, סובל מזה, לא מעט. זו הפריווילגיה שלי מכך, ואני רוצה אותה.
לפני 17 שנים. 5 ביולי 2006 בשעה 9:14
