שכבנו שם עירומים על מיטתה.
יום שבת בערב.
אחרי מסיבה שהחלה ברגע שהמחוג הראה כי שישי הסתיים ושבת החלה.
אחרי שעות של בלאגן.
דברים שעשינו העלו את רמת החרמנות לפסגות חדשות.
דברים שעשינו הפכו מבחינתי (ולשימחתי לא מבחינתה) את האופציה לגעת בפסגה לכמעט בלתי אפשרית.
שכבנו שם.
הביצים שלי כואבת.
אני כל כך רוצה.
אך באותו הזמן אני כל כך לא רוצה שזה יגמר.
שכבנו שם.
היא שרועה על גבה, רגליה מפוסקות, מלטפת את ראשי.
אני מעליה,ראשי על החזה שלה, מחכך את אזור חלציי ברגליה.
כן, שרמוטה קטנה שלי, זה נעים לך, נכון? היא אמרה.
כן, עניתי בגרגור. לשאלה שממילא היתה רטורית.
זו אחת מהתמונות הכי לא גבריות שאני יכול לתאר.
תנסו לדמיין אותה ותבינו כי אני צודק.
זה מה שאני אוהב בקשר ביננו, אמרתי.
שאני לא צריך לשחק תפקיד שאני איתך.
אני לא צריך לשמור על הגבריות שלי שאני איתך.
אני פשוט יכול להיות אני.
לעיתים שרמוטה, לעיתים קצת נשית, מאוד חרמנית, שרק רוצה שיחבקו אותה גם שהיא כזו.
***
תנסה להסתכל לאחור, מה היה הכי חשוב עבורך? מעבר לעניין ולכימיה.
שאלה קלה על פניה.
מצד שני, גם תגיד לי מי אתה, נראת כמו שאלה קלה. (תנסו את זה ותגלו ש....פחות).
לא היתה לי תשובה מיידית.
ואז היום פתאום עלתה לי התמונה הזו בראש.
נראה לי שזה קשור.
