אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

זה בלוג סיכום

כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.
במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי
לפני 9 שנים. 28 באוקטובר 2014 בשעה 6:33

את מתבוננת בו.

מלקקת את שפתייך בתאווה.

בדמיונך את חשה אותו נכנס לגרונך

מחליק לתוכו.

את מתבוננת בו,

רוצה לחוש את חומו בפיך

שיקל במעט על הכאב,

שינחם.

ואז,

כפי שלעיתים קורה לך,

שרירי הלוע מתכווצים,

השיניים מתהדקות

המוח משדר לגופך סימני הזהרה

של התמרדות וקבס.

המאבק נמשך

ובסוף את נכנעת

ויודעת שהיום זה לא יקרה.

"אני לא מצליחה לאכול.

באמת ניסיתי

אני לא מצליחה"

ההודעה מהבהבת על הטלפון שלי.

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י