בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לה וידה לוקה

לא רק שליטה. והפעם: הצפרדע והעקרב (ביי לבליסנה)

234

לפני 17 שנים. 11 ביולי 2006 בשעה 15:30

צופים. מסתבר שלפרידה יש רייטינג דומה לזה של תאור סקס.
לעומת זאת - תגובה אחת.
אני מרגישה שהרבה יותר קל לי לחשוף תאור של סשן סוער וסקסי, בפירוט של עד כמה נוזלים היו מעורבים בו ובכמה אורגזמות סיימנו, מאשר את כאב הפרידה הזאת. קשה לי עם זה שהכאב שלנו הוא מקור שמחה לאחרות. במיוחד כאלה שעושות פני מלאך תמים וחסר אינטרסים ורק חיכו שזה יקרה, לתועלתן האישית.
מעכשיו אשתדל לא לכתוב עליה יותר. בשבילי.

Succubus​(אחרת) - כאב קשה יותר לכתוב מאשר סקס. הוא פגיע יותר.

ולא שאני חושבת שזה יעזור, אבל הפרידה שלכן היא בכלל לא מקור שמחה, בעיניי. עקבתי בהתמדה אחרי היופי של הקשר שלכן, וקשה לי להבין איך סיומו של דבר כזה יכול להיות מקור שמחה למישהו.
סליחה אם העובדה שאני מזכירה את זה היא מלח על הפצעים. פשוט הרגשתי שחייב להיות ביטוי גם לצד השני.
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - אני יודעת שלרב האנשים שהכירו אותנו לא שמח ותודה שאת ביניהם. אני מתכוונת לכמה ספציפיות שרק חיכו שזה יקרה ולאחת בעלת אינטרסים שנהיה פנויות במיוחד.
לפני 17 שנים
גוני​(לא בעסק) - מצטרפת ל-לילית.
אותי פרידות ממלאות בעצב.

-חיבוק-
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה וחיבוק חזרה.
לפני 17 שנים
גוני​(לא בעסק) - נ.ב.
אל תפסיקי לכתוב
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - אין סיכוי:)
לפני 17 שנים
פעם פרח​(נשלטת) - הרבה יותר קל להגיב לשמחה אושר ותיאורי סקס מחרמנים.

לעומת זאת בתגובה לכאב אמיתי וחי קשה לדעת מה לכתוב.
כל תגובה נראית מטופשת.
במיוחד אם חווינו משהו דומה.

קבלו שתיכן חיבוק, כי נראה שזה בעצם מה שאתן צריכות עכשיו.
בכל אופן זה מה שאני רציתי לקבל כשכל כך כאב לי.

המסקנה האישית שלי היא שאין ברירה אלא לחוות את הכאב עד הסוף.
אחר כך הוא עובר.
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - את צודקת ותודה מקסימה אחת
לפני 17 שנים
נמש - לא הגבתי כי לא ידעתי מה להגיב.
מילים נראות נבובות וקיטשיות כשמנסים להשתתף בכאב של אחר.
מחבקת חזק.
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה מותק. אני יודעת כמה לשלוח חיבוק וירטואלי נראה הכי קיטשי. אבל בצורה מוזרה כשמרגישים שהוא מהלב - זה עוזר.
לפני 17 שנים
השיבומי המתקתק​(מתחלף){בדסמית} - המממ... אפשר לנצל את הפרידה שלכן לתועלתי?









(תמה עם ההומור הזה שבר גבול של חוסר רגישות מגעילה. תגובות יעידו)
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - כן עלוקת קשרים, התגובה שלך שברה גבול של חוסר רגישות מגעילה.
לפני 17 שנים
השיבומי המתקתק​(מתחלף){בדסמית} - נו, זה היה מהיר.
מפרסם בזאת התנצלות גורפת, מכל הלב. הכוונה היתה איכשהו להעלות חיוך, ולא קריזה.

(טעיתי בעבר, עוד אטעה בעתיד. באמת מתנצל)
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - אוקיי, גם אני מתנצלת, אני טיפה רגישה בתקופה הזו וזה העלה לי את הדם לראש למרות שלא הייתה לי הזכות - זה לא הבלוג שלי.
לפני 17 שנים
פשוט תות{Mistress H} - יפה, אם יש אדם ששמח בעצב האחר - הרי איננו אדם כלל. אתמול לאחר שקראתי על הפרידה ישבתי מול המסך עם פה פעור ולא יכולתי לדבר. אחרי אולי 10 דקות מול המסך כתבתי לחברה שאני בשוק ושאדבר איתה מחר שלא מתחשק לי לדבר. אני לא חושבת שקל לקלוט פרידה, בכלל לא. אני זוכרת פרידות קשות שלי שבכיתי יומם ולייל וזמנים קשים בהם לא רציתי לראות אף אחד, רציתי להתבודד אבל בשנייה שראיתי אנשים וקיבלתי חיבוק מהלב -בכיתי ונרגעתי.

הסיבה שהייתה לך רק תגובה אחת, לדעתי, זה שאף אחד לא הרגיש נכון להגיב לכך, הרי זה לא ענייננו, ומה כבר אפשר לומר על דבר כזה? מתחשק רק לחבק ולהרגיע, לי אישית גם התחשק לצרוח.

כרגע הדבר הכי חכם לעשות זה להעסיק את עצמך בכל מה שאפשרי, סרטים, ספרים, שירים, עבודה. לתת קצת התחלות חדשות לראש ולמחשבות לעבור אחורה. כשתיהיי מספיק חזקה בכדי להתמודד עם זה - אז תתחילי שוב לחשוב על זה. כרגע זה גורם התמוטטות ובעצם איך אפשר אחרת.

אל תפסיקי לכתוב לעולם. ואם כתיבה נותנת לך פורקן - התעלמי ממי שזה גורם לו לשמוח ותכתבי, תוציאי, תפרקי כל מה שעל ליבך ותנסי לחבק עצמך במילים ולקבל מהם את הפורקן המיוחל. אנחנו פה בכדי לשמוע. וכשתרצי ונוכל - גם נגיב. אני אישית מבטיחה.

תותי *עוד חיבוק ע-נ-ק-י*
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - מחזירה לך חיבוק ענקי מתוקונת. ריגשת אותי.
לפני 17 שנים
Queencie​(שולטת) - יכולה להעיד על עצמי שנהניתי לקרוא את הבלוגים שלכן - הרבה מעבר לתאורי הסשנים שהיו מדהימים ומחרמנים בפני עצמם. קראתי בהם את הקשר הנפלא שלכן, קשר שהוא בעיני מודל לקשר בין שתי נשים קסומות, קשר שליטה נשית מדהים.
היה... קשה לי להתייחס לזה בלשון עבר....

לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה מותק}{
לפני 17 שנים
scarlettempress{L} - כמו שקשה יותר לכתוב כאב, כך קשה יותר להגיב. ואם בחיים האמיתיים אפשר באמת לחבק ולשבת בלי להגיד מילה - וזה עוזר - בעולם הוירטואלי זה עדיין לא בדיוק ככה... ובכל זאת, נגד כל עקרונותיי, אני שולחת לכן חיבוקים וירטואליים בתקווה שזה באמת עוזר ולו במקצת.
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - סקרלט יפה אחת, אני יודעת שאת איתנו בלב ושבאמת אכפת לך והמון תודה על זה.
לפני 17 שנים
בעיניים כלות - מי ששמחה לאיד,
תקבל את גמולה במילא, כך או אחרת.
זו אולי לא הנחמה המתבקשת לצערכן כרגע,
אבל זו תזכורת לכך שרבות הן האוהבות אתכן ביחד,
מאלו שמחכות לנפילתכן.
גם אני מודה שקשה להגיב לפרידה הזו, אבל יחד עם זאת, אי אפשר שלא.
וכמה שהאמפטיה וההזדהות לוקים בקיטשיות דביקה,
הן הדרך היחידה להעביר לכן רגש אמיתי וכן.
קחו את זה בשתי ידיים,
והשתמשו בזה כדי להרגיש קצת יותר טוב.
ו...מצטרפת לבקשה: אל תפסיקי לכתוב...
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה מתוקונת. הרגשתי את זה וזה באמת עזר.
לפני 17 שנים
Tainted​(לא בעסק) - יש לך אישור לכתוב עלי :)
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - צוחקת. מה תרצי שאכתוב עלייך שובבה? :)
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י