לפני 9 שנים. 31 בדצמבר 2014 בשעה 5:51
עכשיו!
בלי לאבד זמן.
טייץ שחור מורד בחטף עד לגובה השוקיים, גורר איתו חוטיני צמוד.
מכופפת, על מיטה מוצעת, המעיל והנעליים עוד עליה - גם כל השאר.
נחדרת באחת,
בכוח, בכאב, בנעיצה מלאה וארוכה.
נדפקת, נתקעת, מרגישה את המהלומות החדות והגדולות בתוכה - שוב ושוב ושוב.
מייבבת, נאנקת, שמחה ודואבת.
זה מונוטוני וקשה.
היא כואבת, מתענגת - מקבלת את הדין.
הוא אוחז במתניה בחוזקה, בלפיתה חזקה ומרתקת.
מגביר קצב, חוצב בה כמו מגדל קידוח;
גדול, עמוק וחזק.
אחרי שהוא גומר בשאגה גדולה,
הוא נשלף מתוכה.
"קדימה, תתארגני בזריזות. לכי להביא את הרכב. אני ממהר".