"ככה מבקשים סליחה?! ככה מבקשים סליחה?! תיהיה גבר תשפיל את עצמך, תיהיה גבר, תיהיה סמרטוט, תיהיה גבר." את זה לא אני אמרתי, אלא חכמים ממני.
טוב אולי לא חכמים ממני אבל בטוח מצחיקים ממני.
אין ספק שהיא סקרנה אותי, השנינות, הסרקסטיות, האהבה לשליטה מנטאלית ופיזית, הטוטאליות שבה היא נגש לדבר, ההבנה שברוטליות אינה בהכרח שליטה והיכולת שלה לראות דרכי כאילו הכרנו אחת את השני הרבה יותר ממה שבאמת הספקנו.
אבל משהו בטוטאליות גרם לי לקפוא, פחד אחז בי ושיתק אותי ואני בחרתי להתקפל (מה שהתקבל בהבנה מצידה).
טרימסטר אחרי התעוררתי, התפקחתי והבנתי שעשיתי טעות, שלא לאמר טעות גדולה.
נתקלתי בתמונות, הסתובבתי בבלוג, נזכרתי כמה היא מסקרנת אותי, כמה אני רוצה.
כנראה שבעולם החוויות הפיזיות אני מוגדר כבעל ניסיון רב שלא לאמר רב גדול בתורה. מאידך בעולם המנטאלי פחות, הוא מאוד מסקרן, אך כנראה שגם מפחיד.
והיא שוחה בו באופן טבעי, מהר מאוד נכנסת לך לראש, גורמת למאזן הכוחות להיווצר באופן טבעי, עוצמתית, מושכת. מצד אחד כל מה שרציתי זה להבלע לתוך עולמה המופלא, מצד שני כל מה שפחדתי ממנו הוא להבלע לתוך עולמה המופלא.
פעם שעברה הפחד ניצח אותי ואני הפסדתי, הפעם אם תינתן לי ההזדמנות, לא אתן לפחד לנצח, לא אתן לו לגזול ממני את הזכות לשרתה, להיות שלה, נתון למרותה.
שליטה (כמו חומוס) עושים באהבה או לא עושים בכלל ואם אתה זוכה להכיר מישהי שגם אוהבת את זה וגם פשוט נמצאת שם למעלה באופן טבעי כנראה שהתמזל מזלך בעולם.
ועכשיו כל מה שנותר לי לעשות הוא את אשר אני עושה עכשיו, יורד על ברכי קבל עם ועדה ולמתחנן בפניה להזדמנות שניה.
לתת למהבהב הזדמנות שניה.
