פסססטט אתה. כן אתה. עם המבט המשתוקק. בוא לפה רגע. בוא. תצא מתוך רשימת טובים ויפים, לפעמים ממך. לפעמים לא. רק שעכשיו אני מפנה אליך אצבע ארוכה ומבקשת שתבוא. אז באת. יופי לך. מבסוט? מה דעתך לנער קצת זחיחות מעליך. תבין, אני מצליחה לראות מעבר למה שיושב לך שם בעיניים. אתה בוהה לי בכפות הרגליים. שמת לב? תרים את המבט שלך, אני קוראת סימנים. ולא רק של שפתיים. אתה פה כבר, נכון?. נפלא. עכשיו תזחל. לא לא. רד על ארבע. תפשיל חולצה ואז מכנסיים. יופי. תעשה סיבוב. ותקפצץ על שתיים. זה מביך אותך? יופי. יותר גבוה. קדימה. תקפוץ. אופססס, תראה את הזין שלך מקפצץ יחד אתך. ותראה איזה דבר מופלא זה אתה מקפצץ לך פה מולי וכל הדם שלך זורם לזין שלך. יש בזה בכלל משהו הגיוני? שששש אל תענה. אני מדברת ואתה מקפצץ. קדימה אתה, מעלה מטה. עכשיו תעמוד. תחזיר חולצה למקום. על אותו פלג גוף עליון חסר קעקוע מובטח. תהפוך את המכנסיים שלך. תלבש אותם הפוך. ככה תצא חזרה לשם. היי היי ידיים למעלה. עכשיו לצדדים. יש לך פה גרמים מיותרים של כניעות. תחזור לעצמך ומהר. עכשיו תנשום. פנימה והחוצה. תכניס אוויר מהאף, תוציא מהפה. מצליח לנשום? כמו שחשבתי. נשימות עמוקות אתה. אתה שבאת מתוך ערימת טובים ויפים. מבין? אפילו גם קצת אנושיים. אתה באת לפני חודש. וחודשיים. באת גם לפני כן. וקיפצצת. ימינה שמאלה. למעלה למטה. נעים שמזיינים אותך בכל חור שאתה? נעים לך לקבל ולצמוח? להיות מסומן ושייך? נעים לקרביים שלך להיות נקיים? נעים לנשמה שלך להרגיש טהורה? לא? כן? וואלה, זה בדיוק מה שחשבתי. אז קדימה, יש לך רשות גורפת להיות מטומטם. מבין? סבלנות היא חברה נהדרת. היא חייבת מקלחת. התקשרה לספר לי. התמלאה זוהמה. לכלוך של חיים. אה. אתה עדיין פה ואתה עדיין מקיא. מקיא חיים שלמים של חתיכות קטנות וגדולות. מבין?. עכשיו תנקה אחריך. תשאיר סביבה נקייה. תהיה מודע סביבתית. מודע לעצמך. מודע. אתה מצליח? וואו. אתה אפילו ממלמל תודה. והו, עוד אחת. ועוד אחת? מה קרה? כבר אין מילים? שששש. ביקשתי שלא תדבר, נכון? אז אל תדבר. כי לקחתי כל מה שאני רוצה. ונתתי יותר ממה שאי פעם רצית. ומבין אותם טובים ויפים ממך, הפכת להיות הטוב והיפה מכולם. ומה זה עכשיו הדמעות האלה? כואב לך להיות מזוין? ומה עם מוצלף? הא? לא כואב לך? אז מה כן? דיממת מספיק. גם זה לא? עצוב לך? ממש עצוב? בטח שיהיה לך עצוב. ככה זה כשברגע אחד אתה מונח לרגליי, בשני אני מבקשת ממך להיות בן אדם, ובשלישי כל גרם של אנושיות הולך לחפש בית אחר.
ככה זה.
ככה.
