לפני 9 שנים. 14 בינואר 2015 בשעה 8:12
לפעמים את כל כך לבד
שנחמץ ליבי בקרבי.
את מסתגרת בתוך עצמך,
בוכה בתוכך,
פוחדת בפנים.
לפעמים את כל כך לבד,
שאת שוכחת להושיט יד
שאמשוך אותך,
ואני חושש לנפץ את החומות
כדי שלא לנפץ גם אותך איתן.
זה בלוג סיכום
כל הכתוב כאן הוא על דעתי בלבד ונכתב לעצמי בלבד. כך או כך, מה שיש לי לומר לא חשוב ולא חכם.במחשבה שנייה (הראשונה, כמו פנקייק, אף פעם לא מצליחה) הפוסטים די מיותרים מרגע שנכתבו.
דעות מטומטמות, על נושאים בנליים.
בכלל, אין מה לקרוא פה.
סוג של סיכום. כמו פרס על מפעל חיים פאטתי