ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולוסיאום הפרטי שלי

לפני 4 שנים. שישי, 16 בינואר 2015, בשעה 15:10

 

וגשם. הרבה גשם. ממטרים כואבים של טיפות מלאות וכבדות זולגות אחת אחת. אני מעבירה אצבע על זגוגית של חלון. נוסטלגיה של ילדוּת עושה לי לבחור אחת ולעקוב אחרי השאר. למטה. אני מנצחת כי אי אפשר אחרת.

אני גם דומעת. קצת. אי אפשר אחרת. דקותיים אחרי, ההוא שהצליח לעניין אותי ישלח שורות של חמש שבע חמש. הברות. זה יהיה על גשם וטיפות שזולגות. תאמינו לי, היפנים האלה יודעים מה לעשות. ואני פתאום רוצה לתת לו למלא לי את הלב. שוב מחדש. קצת כמו פעם. קצת כמו לפני חודש או חודשיים. קצת כמו שתמיד היה. ועכשיו כבר לא.

אני מספרת לו על רגעים שצרובים בקדמת המוח. על רגעים שצרובים בעוטף העור של הלב. על סימנים שצרובים ב"הוא". גם בהם. הוא מצליח להבין. הוא קצת כמוני והרבה כמו אף אחד אחר. הוא מבריק לי גם את הלב, ואני בוהה בטיפה נוספת עושה לי לנצח. כח המשיכה וזה, גו פיגר.

משני עברי שולחן עגול אנחנו חותכים חתיכות מדממות של אנטריקוט, מילות כאב על צורותיו השונות, וחלקים של זמן שעושים לי לצחוק. מאוחר יותר, על מצעים לבנים בוהקים אני אמצא עדויות אילמות לאותן טיפות אדומות. זולגות. אנחנו מזינים אחת את השני. כי אי אפשר אחרת. וזה כבר בוקר של יום שישי, אני יודעת.

עכשיו שבת. שלום.

רטובה ומענגת.

גם לכם :)

 

 

Milonga​(שולטת) - שלום.
כאן אחותך.
נא ליצור קשר בהקדם.
תודה.

נ.ב. כן, אני יודעת. :)
}{
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - בהקדם :)

}}{{
לפני 4 שנים
צ'יטה​(שולט) - }{
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - צ'יטוס }}{{
לפני 4 שנים
Honeyfinger​(אחרת) - חיבוקי ענק נשיקה חמה ושבת שלום
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - תודה האני
בחזרה מהכל }{}{
לפני 4 שנים
סנופי השלישי​(אחר) - זה הכל שאריות של החיים.

נשיקות
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - שאריות של חיים.

בחזרה
}{
לפני 4 שנים
תומאס ל - את יודעת, יום אחד את תבחרי טיפה והיא תתחיל את מסעה למטה, כמעט נתקעת לפעמים אבל ממשיכה לדלג למטה כשטיפות אחרות משתלבות בתוכה ואז, היא תיתקע ולא תמשיך יותר. כך שכן, אפשר אחרת. כדאי אפילו אחרת, לפעמים.
לא ?
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - אני מותחת רגעים לפרקי זמן ארוכים, ומכווצת ימים ארוכים למילים בודדות. ככה אני כותבת.
לפעמים.
ולפעמים לא.
מה שנפלא ככ בעולם שמאזן את עצמו, שלפעמים זה יהיה אחרת.
ולפעמים לא. ותמיד זה דיוק איך שזה צריך להיות..

אז אתה בטח מבין "יא-תומאס-מתוק-שמעלה-באוב-את-האריסון בשדה-תעופה" מהו עולם מאוזן, כן?
לפני 4 שנים
תומאס ל - מבין, בטח. אולי אפילו אצליח להשיג איזון כלשהו בחיי כמה שעות\ימים\שנים לפני שהטיפה שלי תיעצר, אם את מבינה מה כוונתי, הכי מתוקה מלמעלה (שזה קצפת, לא ?) (-:
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) -
"תכניס ת´לשון, זה מגעיל ככה כשהיא תלויה שם ורודה וחשופה."

(זה גירד לי בקצות האצבעות כשקראתי את הפוסט האחרון שלך, וזהו. הגירוד הזה היה חייב להתאזן :-)))
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י