זה בלוג סיכום

בימים כמו היום, כשאני ספון במשרד ולפני מסך מלבני ועליו אותיות, אני משמיע את מוסיקת חיי. המוסיקה עובדת אצלי על ערוץ נפרד, משלים. במקביל לעבודה אני שומע כל כלי וכלי שמנגן, ולעיתים אני אף מצטרף לשירה, בשקט (טוב להיות הבוס).

בימים כמו היום, יש בי ערוץ נוסף. ערוץ שמלא במחשבות עליך, שיחה וכתיבה איתך ולך.

אין לי שום בעיה לנתק את ערוץ העבודה. אם צריך, אז בחוסר חשק מופגן אני מכבה גם את ערוץ המוסיקה.

את הערוץ איתך אני מסרב לנתק.

אני חייב להרגיש אותך, כדי ששאר הערוצים יעבדו.

מנגנון מוזר כזה.