בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנוף בסוואנה שלי

מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישטוף אותן.
לפני 9 שנים. 26 בינואר 2015 בשעה 17:53

פעם ההורים שלי גרו באשקלון, שם גדלתי. כשהייתי בא לבקר את ההורים, היתה תקופה, שהיו להם שכנים שהיה להם קוף מאד מיוחד. זה קוף שאסור לייבא אותו לארץ. הקוף הזה כל כך חכם, שמייעדים אותו לטיפול באנשים עם מוגבלויות. עד שהוא מגיע לגיל ארבע שנים אי אפשר להתחיל ללמד אותו לבצע את המשימה. לכן שמים אותו במשפחות אומנות, שיגדלו אותו ארבע שנים ולאחר מכן ימסרו אותו לקורס הלימוד לטפל.

לשכנים האלה היה קוף כזה שקראו לו ניקי. הקוף הזה היה פשוט מדהים. לא רק שכך התפתחו בינינו יחסי אהבה עמוקים לאין שיעור. כשהייתי מגיע להורים שלי, היה שומע את הקול שלי, נעמד על העץ ומתחיל לצעוק בקולי קולות שאבוא אליו. כמובן שהייתי בא, מחבק אותו, מביא לו גרעינים שחורים שהוא מאד אהב. כשהיינו נפגשים, הוא היה מסתער עלי, נכנס לי מתחת לחולצה ועובר מצד לצד. יוצא מהגב מאחור, נכנס חזרה מקדימה, נכנס לחזה שלי, ונותן לי נשיכות קטנות של אהבה בצוואר. פשוט מתפרע עלי באהבה צרופה וקולנית.

זה היה סיפור אהבה בגדר לא יאומן בכלל.

ניקי לא אהב הרבה אנשים שהיו מציקים לו והיה נושך אותם. הוא היה מסוכן מאד לכאלה שלא אהב. קוף עם אופי, דעתן, ואוהב למלוא גודש ליבו.

הוא מאד אהב שתמיד הבאתי לו גרעינים שחורים. הוא היה מתעצל לקלף אותם והיה מוציא לי מהשקית גרעין אחד בכל פעם, שאקלף לו אותו עם השיניים שלי, היה מוציא את הבפנוכו של הגרעין ואוכל אותו ומשליך את הקליפות.  ככה הוא אהב לאכול גרעינים. אני, אהבתי מאד להאכיל אותו בגרעינים. הוא היה מרוגש מהעניין ומוקיר לי המון אהבה. זה היה טקס כזה שלנו, בכל פעם שנפגשים.

באותו זמן היתה לי חברה שלא אהבה חיות. האשה, האמא של הקוף, אם אפשר לומר, אמרה לי: אתה שכל כך אוהב חיות ויש לך חברה כזו, זה ברור שאתה צריך לעזוב אותה.

ניקי מאד אהב לעשות אמבטיות, חמות אש. כשהיו משאירים אותו חופשי, מסתובב לו עם הטיטול שלו, כשלא היו שמים לב, היה נכנס לאמבטיה, פותח את המים בטוש על הכי חם שיש, ושוטף עצמו עם הטוש של האמבטיה, עד שגומר לחלוטין את המים החמים. כשהיו מגלים שזה מה שעשה, היו כועסים עליו, והוא היה מתבייש כמו ילד קטן והיו מענישים אותו ומכניסים אותו לכלוב 2X2X2 מטר, ששם היה ישן בלילה, לקול מחאותיו הרועשות.

הוא היה ממש כמו תינוק בבית. תינוק מפונק ודעתן, מלא אופי.

הדבר היחידי שלא הבנתי בכל הסיפור, זה איך יוכלו למסור אותו לאחר ארבע שנים.

אני מתגעגע לניקי, החבר שלי.

מעניין מה התגלגל איתו בחיים.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י