שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורים ומחשבות

בעקבות עידוד והשראה מידידה כאן החלטתי לפרסם סיפורים שכתבתי.
אני מזהיר מראש חלק מהדברים כאן הם בשפת האם שלי אנגלית אז לא להתלונן על הקושי
לפני 9 שנים. 14 בפברואר 2015 בשעה 9:06

 היא בעלת נפש בוגרת אבל בגוף צעיר, עם ראש שובב ומלא סערות מתפרצות כמו המזג אויר בחוץ. היא יודעת את מקומה. את מה שנפשה חושקת, את אשר גופה צועק לעברו. יש לה חיוך מהפנט ומבט תמים מלא הערצה. אחרי שנתיים סוף סוף היא מצאה את האחד שהיא בוטחת בו. אחרי שנתיים של קריאה ומחקר היא סוף סוף מעיזה להתחיל את המסע להעניק את עצמה. אחרי שנתיים של תהיות אולי משהו לא בסדר בה. היא מצאה את מקומה, המקום הבטוח שלה. איפה היא חופשיה לנסות איפה היא יכולה להגשים ולא רק לדמיין. אחרי שנתיים היא מצאה את האחד שמכיל אותה שמבין אותה. היא לא יודעת מה יהיה בעתיד. היא לא יודעת האם היא רוצה אותו. אבל אתמול היא רצתה להעניק לו מתנה. התנסות ראשונה ש

לה

 

 

 

פעם ראשונה היא הרגישה שיחרור מוחלט.

פעם הראשונה היא הרגישה בטוחה.

פעם ראשונה היא הרגישה רעד בלתי נשלט.

פעם ראשונה היא לחשה בצעקה "תודה ..."

פעם ראשונה העניקו לה כאב.

פעם ראשונה שזה היה אפל ואסור.

פעם ראשונה שהיא הרגישה שייכת.

פעם ראשונה שהיא קיבלה ולא הייתה צריכה לקחת.

 

פעם ראשונה שהאחד איתה לא ברח או ניצל אלא חיבק והקשיב.

פעם ראשונה שהיא רוצה עוד אחרי.

 

פעם ראשונה שהיא עושה צעד אמיתי בעולם האפל והמושך הזה של שליטה והתמסרות.

 

תודה לך על הפעם הראשונה שהענקת אותה לי זו מתנת הולנטיינס המושלמת.

תודה לך .... תודה.

 

 

 

 

 

תודה שהענקת לי את הפעם הראשונה והיחידה...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י