פתחתי גם כשירשור.
תשמעו, אז ככה. למרות המצב הביטחוני, אני זורק פה פצצה לחלל האוויר. אבל זו פצצה ראוייה. חייבים לעסוק בה לדעתי. זה זמן טוב עכשיו. אני לא בקטע של פרובוקציה פה. אבל עדיין, די, נמאס. ככה לא בונים חומה.
מה מסתבר, שיש פה בסצינה הבדסמית, בעיות לא פשוטות, שקיימות בכלל, אבל יחסי השליטה גורמים להם להתעצם. הקהילה המצומצמת, גורמת להם לקיצוניות יתר. יש פה חברויות בין אנשים. כדרך כל בשר, יש פה גם מעילה באימון. יש פה העברת כוח. יש שימוש בכוח לרעה, אולי. יש אנשים שמרגישים שהעברת הכוח הזו נוצלה לרעה. יש בגידות, יש רכילויות.
תשמעו. אני רוצה להתחיל בזה, שאם מישהו, היה עם מישהו אחר, תקופת זמן. היתה שם אהבה, היתה שם הערכה. זה פשוט לא ייתכן, לא נתפס אצלי, שפתאום המישהו השולט הזה, מתגלה, כחרא של בן אדם. עד אותו רגע, הוא היה מקסים ומדהים, ולפתע פתאום, מתגלה תגלית מדהימה, שהוא בעצם חרא בכלל. לא עושה לי שכל.
עדיין, אני מכיר בעובדה, שלשולט יש כוח על הסאבית שלו. שיש שם מגניפיקציה, שיש שם סגידה. שיש שם מקום של עיוורון באופן מיוחד. עדיין, אני מטיח פה את השאלה, איפה הסאבית היתה פה בקשר הזה ? מה קרה שהתעוררה פתאום ? יש לה גם אחריות שמה. זה שלשולט יש יותר אחריות, לא אומר שלה אין בכלל. זה מאד בעייתי לטעמי, סאבית שבאה ואומרת, הוא היה השולט, ואני לא שמתי לב. די נו. לא מקבל את זה. יש פה אלמנט של תסמונת הקורבן.
ולשולטים, וואללה, אני ראיתי הרבה כאלה. וגם ראיתי הרבה טעויות שלהם. ראיתי את המיץ של השליטה מבעיר להם את הנשמה. ראיתי אותם מרגישים לא פגיעים. ראיתי אותם מדמים לעצמם, שמותר להם הכל. הם בגדר אלוהים בכלל. ראיתי גם את עצמי שמה. זה מסוכן זה. אני מבקש, דורש בעצם, מכל סאבית שלי, מחברות שלי, לשמור עלי שלא אגיע שמה. שלא אחטא. אני מכיר בזה שאפשר בקלות שם ליפול. איך אמרה ליידי מפונקת: שהשליטה תעלה לשולטים לראש.
נניח וקרה מקרה, שיש כזו התפקחות. וואללה קורה. ראיתי את זה קורה, לא פעם ולא פעמיים. גם מולי. אז מה ? וואללה, להידבר קודם, עם השולט. לדבר איתו, ב- 4 עיניים. להיות חזקים שמה, לא לוותר. אבל בחייכם, לא לשכוח, שעד לפני 5 דקות, הוא היה מר עולם בכלל. שם גם טמונה סכנה. יש לשולט כוח על השיפחה שלו, הרבה אחרי שהקשר נגמר. יש שם חוסר שיוויון בשיחה הזו. יש שם ים של בעייתיות. למרות הבעייתיות בעיניין, ניתן לצרף לאותה שיחה, מישהו מטעם הסאבית, שמקובל על האדון. כדי לתמוך בה בסאבית בקונפליקט הזה. כי היא במצב בעייתי שמה.
עדיין, ללכת בחוצות ישראל, או שלא נדע, אפילו הכלוב, ולומר דיבתו רעה. בחדרי חדרים, או אפילו לא עלינו באופן פומבי. וואללה, לא מתאים. לכו שם, אליו, תתעמתו מולו, ותקרעו לו את הצורה. תגיעו להסכמה. אם אתן צריכות עזרה שם, כאמור, אל תבואו לבד לגמרי. אבל יש לי בקשה אחת, אל תלכו רכיל, ותפיצו חרושת שמועות. זה לא ראוי.
ולגבי אדונים. וואללה , גם הם נוטים, להכנס חזק, לנקות את שמם בכל מחיר. להשתמש בדרכים לא דרכים, ברכילות, בידע שיש להם, מתוקף היחסים. כל זה יש נטייה לעשות באופן לא ראוי. יש שם הרבה ידע שנצבר אצל האדון במיוחד. זה לא ראוי לעשות בו שימוש. יש לאדון ים של כוח על שיפחתו, אפילו אם לשעבר.
ולגבי חברויות. וואללה, אתם כועסים על מישהו ? היה חבר שלכם ? מגיע לו לשמוע מכם, את הכעס. לא לדבר מאחורי הגב. זה לא יפה. תגידו לו בפנים. מגיע לו לשמוע מכם, שאתם כבר לא חברים שלו, אם לשם הגעתם. בשם החברות שהיתה.
די נו, נמאס. כל הקהילה הזו, ואני לא מדבר על הכלוב. אני מדבר על הקהילה הבדסמית בכלל. מלאה ברכילות. זה פשוט מגעיל. כולם יש להם חשבון עם כולם.
די נו מספיק עם זה.
תעשו לכם חיים. ותפסיקו לעסוק ברכילות, בהשמצות. דברו אחד עם השני אנשים. תפסיקו לכבס כביסה פרטית בחוצות העיר, על שילטי רחוב.
יש מקרים, בהם לא מצליחים בשיחה הפרטית הזו. או אז, וואללה, מבלי התלהמות, לא ממקום של נקמה, יש טעם, לצאת לקרב. אבל וואללה, יש הרבה מקרים שצריך אפילו. אבל יש גם הרבה מקרים, שאסור. אבל בלי התלהמות, לבוא שקולים. לא לחפש דם. יש יותר מדי מקרים של דם חינם שנשפך. יש גם יותר מדי מקרים של סאביות שסתמו להן את הפה.
שיהיה לנו רק טוב.
מה דעתכם ?
לפני 17 שנים. 18 ביולי 2006 בשעה 23:52
