שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הולם להפליא

עניין של אמונה
ואדיקות לשמה
לפני 4 שנים. שבת, 4 באפריל 2015, בשעה 09:11

 

 

החרות שלה, החופש שלה, השחרור שלה.

מגיעים מהמקום הכי נתון, הכי נשלט, הכי מסור.

 

את החרות האולטימטיבית, הצרופה היא מוצאת כשהיא נתונה לחסדי אדונה.

כשהיא זונה, שפחה, נרצעת ונחרטת.

 

היא מגביהה לעוף כשהיא מרותקת ואחוזה.

 

היא הגיעה קצת לפני הכנסו של חג החרות,

ויצאה אחרי כמה שעות כשהכאב והשליטה חרוטים בה.

 

עם גוף דואב, ונשמה מתרוננת,

עם לב מלא חרות ועור חרוט.

 

שמחה על שגילתה את חירותה, מתענגת על נשמתה הצרובה והחרוטה.

 

חג חרוט

חג חרות

 

חג שמח

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י