עבודה על פרויקט מבטיח ומנהל חדש הגיע.
היה ברור לי שהוא עבודת הגמר שלי.
יש לו עיניים טובות וחוץ מזה שהוא מנהל מקצועי, מתוך סגנון הבדיחות שלו קלטתי שמדובר בשובב רציני.
רציתי אותו!
בצד הבהמי גופני התאים לי, גבוה לפחות כמוני, צבע גוף קרם שוקולד עדין וחלק, לא שעיר.
בצד האישיות, האינטליגנציה...הנשמה, הרגיש שהדמיון בהשקפות עולמינו עולה על השוני הנראה לעין.
רציתי אותו!
מהצוואר ולמעלה כחבר.
מהצוואר ולמטה לחבורת הנשלטים הראשונים והטובים למלכות.
סימנתי אותו!
סוף יום, בחיוך אמרתי ''סליחה שפיהקתי כל כך הרבה, שכחתי לקחת תוסף תירוזין היום''.
''מה זה טירוזין?'' אמר בעניין.
הפלגתי בדיבורים איך שכדי למנוע את ההשפעה העגמומית בסוף ריטלין יש להשתמש בתוסף טירוזין המהווה מולקולת האב של אל דופה, ההופך במוח לדופמין, נוירוטרנסמיטר הקשור לעירנות ויצירתיות.
וכך אנחנו צועדים לכיוון מגרש החניה, הוא שואל אם אני צריכה טרמפ, אמרתי בחיוך, למה לא.
המשכנו לדבר על מדע, רוחניות ושאר עניינים ברומו של עולם ונמצאה הסכמה ואמפטיה, כמו שותפות בגורל האדם.
20 דקות נעימות, מרתקות ומעוררות, תענוג.
---------------------
*האם קשרתי את קצה החוט בליבו?
*האם שבוע הבא אצליח לפתח את הקשר?
כלומר אקשור ואכרוך אותו סביבי או אותי סביבו?
-----------------------
כל זאת ועוד באפיזודה הבאה של ''עלילות m16 בגלקסיה''
השארו איתנו!
