בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולוסיאום הפרטי שלי

לפני 4 שנים. שישי, 5 ביוני 2015, בשעה 21:16

 

 

פינה שכוחת מיקום. בין שידה מאיקאה לקיר מתקלף בפינות. קצת אחרי שגמרתי את נשמתי על החורים החדשים שנוצרו בך, אני רוצה עוד. רצפות של בית ששופץ לאחרונה עושות לעירום שבך קור מעמיד שערות ושאריות של פחד נדבקות אל הזיעה שנוטפת מהגב שלך היישר אל אותה רצפה.

לרגע אני חושבת שזה יפיג את הקור. גם בך עוברת אותה המחשבה.

שנינו מתבדים. וחיוך מפציע רק על השפתיים שלי.

אני אוטמת את הפה הזה שלך, מסניפה את הריחות והטעמים שלי מהלשון שלך. בלי לעזוב מבט לשנייה, אני מצמידה ברזלים כואבים אל מה שהיה פעם הפטמות שלך. עכשיו הן רק עיגולים אדומים, בולטים בצרחות שיצאו ממך כשמוללתי אותן בין האצבעות. ואז הציפורניים. זה כאב מוות. שמעתי. אח"כ גם ראיתי. איפה שהוא באמצע אפילו חייכתי. העיניים שלך מתחילות לקבל צורה של גדול מדי, ואז ענק. אני מספרת לך שאתה הולך לגמור עם יד אחת מאחורי הגב.

היד שנייה תעשה מה שאני אומרת.

ואני כבר כל כך מכירה את הגוף שלך. כל כך יודעת את מה שעובר לך בנשמה כל שנייה, כשאתה ככה מולי.

למטה. עירום. נטול יכולת דיבור, או תזוזה.

אני מקבעת את הרגליים שלך לרצפה. ומתחילה להשתעשע בדבר הקטן הזה שנמצא לך שם. בין הרגליים. קצת לפני שהעיניים שלך פיתחו יכולת גדילה חדשה, התחת שלך צרח לרחמים. ועכשיו הוא שם. על הרצפה הקרה, מנסה להתענג על הקור. מנסה לשאוף אוויר. אתה מנסה לדבר וכל מה שאני רואה זה חוטי רוק שנוזלים לך מהפה וכתפיים שמנסות להיטמע בתוך מרצפת.

אתה מחפש איפה לקבור את הבושה הזאת שלך. את הזין שעומד כי אני אומרת ליד שלך לזוז, ואז להפסיק. ושוב לזוז.

ואז לאסוף את מה שנוזל לך מהפה

ולהתמרח.

בי, במילים שלי, בדמעות שלך, בך. ככה. חשוף ופגיע. משווע לליטוף ומילים של הבנה.

 

"עכשיו זה צעד אחרי" אני אומרת לו.

צעד אחרי ההנאה שלך מהכאב הצורב. זה שחורך בך מקומות אפלים של צרכים.

צעד אחרי ההנאה שלך מהסימנים שאחרי ותחושת השורף.

צעד אחרי העונג שלך מהאצבעות שלי חופרות לך בגוף וממוללות את הבושה.

"צעד אחרי" אני אומרת לו.

 

הוא מתייפח אל תוך תחושות של עליבות מזוקקת. של נשימה עמוקה של אחרי. של אושר עילאי על מה שהוא מצליח לתת לי. ואני מכרבלת אותו לתוכי בחיוך שמחזיק מעמד הרבה אחרי צעדים של אחרי..

 

 

 

 

Breaker - רשמית חזרת להיות מפחידה.
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - מתי הפסקתי...?
:)
לפני 4 שנים
Breaker - היו איזה כמה רגעים שהיית נשמעת אנושית-יש.
אבל הפוסט הזה הוא כמו המכשיר ההוא בגברים בשחור. מוחק את הזכרון...
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - אנושית-יש :)))
כאילו, גם אז - זה היה רק בערך, הא?
:))
משו משו שאתה נמחקי }{
לפני 4 שנים
סנופי השלישי​(אחר) - כואבות לי הפיטמות, סעמק:)
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - ולמה זה משהו רע..?
:))
לפני 4 שנים
מיקה האחת - נראה לי שהוא הרבה מעבר לבושה. מגיע שלב מסויים שהם כבר לא רואים אותה ממטר :)
לייק ענק }{
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - אבל זה בדיוק העניין, מיקה - שזאת בושה מהסוג המתעצם.
אין באמת בושה מולי, הכל גלוי וחשוף, ואפילו מקובל. כי ההנאה שלי היא פועל יוצא של התחושות הללו.
הבושה היא על הצורך הזה שמפעפע. על ההזדקקות שלו להיות במקום הזה. עבורי, זה אושר בלתי נתפס לתת לו להשתבלל סביב הבושה מהסוג הזה, ולשאוב הנאה עמוקה - לא תוך כדי או על הדרך - אלא מכל מה שסובב את התחושות האלה.

ואני יודעת שאת מבינה :)
לפני 4 שנים
נסיכת הלילה​(שולטת) - בררררר
מפחידה שלי :-)
}}{{
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - נו, לונה - לא מתאים לך לפחד מהתעללויות...

:*
}{
לפני 4 שנים
Pray​(נשלט){הלואי היה} - עוצמה
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - הכי שיש :)
לפני 4 שנים
ואן גוך​(נשלט) - הכל מתפקע בי, גבירתי.
שמעתי אותך אומרת את המילים שנכתבו כאן, עליו. ראיתי אותך מתמוגגת מהמילים שלך, עליו.
ואני יודע בדיוק היכן להניח את המערבולת שמסתובבת לי בין הראש ללב.
אני אוהב אותך. את. גבירתי הנערצת.
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - עוד יש במקום בין האצבעות של הידיים שלי, תגיד..?
:)
לפני 4 שנים
לכלוב נולדתי​(נשלט){ק} - חושפת אנשים כמו רנטגן
מגלה את הנפש כמו מנתח
מכירה את לב העבד כמו האלוקים בעצמו .
לפני 4 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - חמוד שאתה
:)
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י