סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 22 ביוני 2015 בשעה 6:21

לחיות ברגע זה, להרגיש אותו ולחוות אותו במלואו.. בלי להיאחז בעבר, בלי לצפות לעתיד.. פשוט פה ועכשיו... לשים לב איך הגוף שלנו מרגיש, מה הוא מנסה להגיד לנו... אם לנסות להגדיר את היחסים בין הראש לבין הגוף  - אז לרוב הראש הוא השולט והגוף הוא הנשלט. אבל אנחנו שוכחים שהחיים הם דווקא ברגשות שלנו, בתחושות שעוברות לנו בגוף, שם בדיוק נמצאת האוטנטיות שלנו.. הראש הוא רק מעבד את המידע, מנסה להסביר לנו בצורה שמובנת רק לו מה בדיוק חווינו הרגע.

 

בסופ"ש האחרון עברתי סדנה של טנטרה.. כבר שנייה בחיי. דרך הטנטרה מלמדת להקשיב לגוף בלי לנסות לתת לזה אינטרפרטציה , פשוט לחוות... לעצור את כל הפטפטת ולשאול את עצמך " ומה אני מרגיש עכשיו?"... טנטרה, כמו כל דרך רוחנית אחרת, לא מנסה להילחם בראש, אלא מלמדת איך לדעת לקבל את כל הדפוסים שיושבים במוח ופשוט להעביר את הריכוז מהמחשבות לתחושות...

 

במהלך הסדנה לא יכולתי לא לשים לב כמה קוים מקבילים יש לטנטרה ולבדס"ם. כל הזמן הרגיש לי שהם מדברים על אותם דברים.. על להיות ברגע, להרגיש אותו, להרגיש את הפרטנר , על פתיחות וכנות, על הפגיעוּת שאנחנו מאפשרים לעצמנו כדי להיפתח עוד יותר לקראת בן האדם שאנחנו יוצרים קשר איתו, על יכולת לצלול לעומקיו של הפרטנר, על יכולת לתת לפרטנר לצלול אל תוך עצמנו,  על חיבור שלנו לגוף, לחייתיות שלנו, יכולת להתחבר לא רק לרגשות חיוביים אלא גם לקבל את הרגשות יותר כואבים כחלק מאתנו ולא להיתקע עליהם, לחוות ולהמשיך ליצור מציאויות חדשות... נכון, הדרכים, הטכניקות, השפה של טנטרה ובדס"ם מאד שונים, אך מבחינתי הם משלימים אחד את השני- טנטרה מדברת בשפת האור, בדס"ם – פונה לצדדים האפלים שלנו, לכאורה! אני אומרת "לכאורה" – כי אין כזה דבר צד טוב וצד רע. הכל חלק מאתנו, הכל חשוב באותה מידה. הכל צריך לקבל ביטוי מלא, אחרת אנחנו מנתקים את עצמנו מה" אני האוטנטי" שלנו , חיים חצי כוח...

gamVgam​(אחר){גם וגם} - אוחחח זה טוב.
שווה העמקה ודיוק בקווים המשיקים בין שני המסלולים.
אהבתי.
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת){Rתיק} - תודה רבה ;)
ברור שהמסקנות האלה הן עדיין על פני השטח.. החוויות מהסדנה עדיין מאד טריות בגוף וייקח זמן לעקל אותן.. העומק יבוא עם הזמן.. אבל בהחלט שווה להמשיך לחקור את היחס הזה, מרגיש לי שיש בו המון!
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י