לפני 8 שנים. 24 ביוני 2015 בשעה 18:40
חשבתי עליך היום. הלכתי ברחוב, ובין המוני אנשים, מכוניות צופרות, וחום הגיהנום, הפנים שלך צפו לי מול העיניים. וזה מוזר לקבל זקפה באמצע הרחוב, אבל ראיתי הכל -- את המבט השובב והחיוך המתגרה כשאת רואה את הספאנקר או את השוט, את הקשרים שיוצרים דוגמאות מרהיבות מסביבך ועליך, את העיניים שמתחדדות כשהן מנסות לעכל את השילוב הזה של כאב והנאה, את הגוף שלך, מונח בדיוק איך שאני רוצה, איך שאת אוהבת, את הזיעה ששוטפת אותך, גם כשהחדר ממוזג, את הדמעות שיורדות לך כשאת מותשת בסוף. ואני הולך ברחוב עם זקפה מטורפת, ומזמזם לעצמי. "במקל, בסרגל, מה שבא ליד...". מזמזם וצוחק בקול רם. ואנשים מסתכלים עלי קצת מוזר, אבל השיר הזה נורא מצחיק אותי עכשיו. נסי לחתוך מהעבודה מוקדם יותר היום, יש לי תוכניות.
במקל, בסרגל, מה שבא ליד...