באופן חריג ביותר, התעוררתי לפניה, השמש רק מתחילה לזרוח, עדיין קריר והרחוב מכוסה בטל שעוד רגע יתאדה לו.
בוהה בה.
היא כל כך מתוקה שהיא ישנה.
יפה.
טהורה.
מותשת אחרי הלילה שעבר עלינו.
אם מישהו היה רואה אותה כך, אין סיכוי שבעולם שהיה מדמיין מה קרה במיטה הזאת רק לפני כמה שעות.
אבל אני...
אני יודע.
בנתיים הלכתי להכין לי קפה.
בנוהל.
כפית גדושה קפה שחור.
רבע כפית סוכר.
אי אפשר לפתוח את היום בלי זה.
בזמן שהקפה מתקרר, אני שוטף פנים, מצחצח שיניים וחוזר לחדר לקחת את קופסת הסיגריות שלי.
היא עדיין לא התעוררה.
אבל אצלי... אצלי משהו עדיין לא רגוע מאתמול.
כבר 07:15...
במילא היא צריכה לקום תיכף אני אומר לעצמי.
מתקרב אליה, פושט את הבוקסר.
מהמגירה אני שולף את האזיקים שהיו בשימוש אתמול.
קושר את ידייה שוב, לכל מקרה...
אם יש משהו שאני שונא, זה שמזזים אותי עם הידיים באמצע.
והיא, למרות שהיא יודעת שזה אסור, עלולה לעשות את זה מתוך אינסטינקט של הרגע.
האיבר שלי כבר זקוף... זקוק למגע... ללחות... לוואקום שהיא יודעת לעשות.
מלטף את שפתייה עם אצבעותיי ופותח את הפה שלה בעדינות.
בשנייה שהאיבר שלי חודר לפה שלה, היא פוקחת עיניים.
לא מבינה לרגע מה קרה.
אני עוצם לה את העיניים עם היד ומתחיל לפמפם.
"ששש... בוקר טוב מאמי... להיות ילדה טובה ולא לזוז", אמרתי.
בהבנה של מה שקורה, היא משפרת עמדה, נשענת לאחור ופורסת את הידיים שלה מעל הראש ומותחת...
אוווייי... איך שאני אוהב את הפוזה הזאת... הזרועות שנמתחות לאחור, הבטן שמשתטחת, עצמות האגן שלה שמתבלטות... כותנת הלילה הקטנטנה שמתרוממת...
אבל בעיקר, הצייתנות הזאת שלה... מושלמת.
היא מריירת על האיבר שלי, מסככת אותו שיחליק טוב יותר.
אני חודר עמוק יותר, מרגיש אותה מתקשה, מתאמצת, אבל התנוחה... לא כל כך נוחה לי.
לאחר 2-3 דקות, החלטתי לשנות.
משחרר ממנה את האזיקים, וקושר אותה שוב עם ידיים מאחורי הגב.
מושך אותה לקצה המיטה ומטיל את הראש שלה בכמעט 90 מעלות מטה.
עכשיו אנחנו בסוג של תנוחת 69, שאני בחצי עמידה והיא שכובה על הגב במיטה.
"את יודעת מה את עכשיו יפה שלי?", שאלתי אותה.
"עכשיו אני החור הלח שלך להרגעת זקפת הבוקר", היא השיבה.
אחחח... אין, פשוט אין על הניסוחים שלה.
אני חודר שוב לפיה.
בנתיים מזיז את החוטיני שאיתו היא ישנה, מפסק את רגלייה וחושף את האיבר הורוד שלה.
ריח הזרע שלי עליה עוד מאתמול.
ההתמסרות שלה אבסולוטית וראוייה להערכה אמיתית, הרי רק לפני רגע היא התעוררה.
בזמן הפמפום, אני מצליף לה באיבר, ישירות על הדגדגן.
כמו שעושים לסוס שרוצים שירוץ מהר יותר...
כף היד שלי מתאימה בדיוק לצורת הקימור שלה, כך שההצלפה "מתלבשת" בצורה מושלמת.
"קדימה מאמי, את לא רוצה את ארוחת הבוקר שלך?", אני שואל בקול.
היא מגבירה את הקצב.
ממש סינכרון בין הפמפום שלי לתזוזות הראש שלה.
אני מרגיש שאני קרוב.
עוד רגע אמלא אותה בכל הטוב שהצטבר במהלך הלילה.
אבל שנייה לפני, אני יוצא ומשפריץ את כל הנוזל הלבן על הפנים שלה...
"למה לא בפה מאמי?", היא שאלה בפליאה.
"את זוכרת שאמרתי לך שאעניש אותך על מה שעשית אתמול בלילה...?", השבתי.
"נכון", היא אמרה.
"אז היום, אין מנת בריאות של הבוקר".
היא שתקה ועשתה פרצוף עצוב.
קמתי וניגשתי לטלפון.
צילמתי אותה עם כל זרע הבוקר על פניה ושלחתי לה בוואצאפ את התמונה.
"שיהיה לך למזכרת, בפעם הבאה שתעשי משהו בלי אישור...", אמרתי וחייכתי.
בנתיים שיחררתי אותה מהאזיקים, היא התיישבה לידי וביקשה רשות לעשות משהו.
"כן מאמי, את לא רוצה ללכת לשטוף פנים?", הקדמתי אותה.
היא ענתה, "עוד רגע, אני בכל זאת לא רוצה שמנת הבריאות שלי תתבזבז, זה בסדר אם בכל זאת אנצל אותה?".
"תרגישי חופשי" אמרתי לה וניגשתי לקפה שלי שכבר התקרר.
אחרי דקה היא חוזרת מהמטבח וביד שלה, כפית.
"אתה תשתה את הקפה עם הסיגריה שלך ואני אהנה לי ממנת הבריאות של הבוקר, בסדר נסיך שלי"?
"רק בתנאי שתעשי את זה בחושניות", אמרתי.
היא התיישבה לידי, ביד אחת כפית וביד השניה מראת האיפור הקטנה שלה.
מתחילה לאסוף את כל מה שנשאר על פניה ומכניסה לפה כמו מעדן חלב.
תוך כדי, היא מנסה לעשות פרצופים סקסיים, אך מה לעשות... בכל זאת היא רק התעוררה ועדיין עוד מעורפלת משינת הלילה.
לא עברה חצי דקה שאני מביט בה מתענגת... ושנינו פורצים בצחוק ספונטני.
"יאללה מאמי, עזבי את זה, לכי לשטוף פנים... אם תהי ילדה טובה היום, תקבלי מנה נוספת בערב".
"ייאאייי", היא ציחקקה וחיבקה אותי.
הצטתי את הסיגריה, הדלקתי את המחשב קצת להתעדכן מה קורה בעולם, ופתחתי גלגלצ, בנתיים היא נכנסה להתקלח.
"איזה בוקר של כיף... איזה כיף... שהיה לי הבוקר...", בדיוק התנגן ברדיו...
נחת.