זהו. חסל סדר קימוטי מצח וניסיונות מיותרים לזהות את האחרון שלייקק לנו בבלוג. כלובוני משדרג אותנו שוב ומעכשיו גם נדע איזה ניק בדיוק עשה מה, איפה ובאיזה שעה..
מותק שאתה. :)
ובנימה אחרת לגמרי במועדון אפלולי מלא זימה, אנחנו מתיישבים סביב שולחן מול חלון ענק ושקוף עם נוף אל חדר מלא צבעים של תשוקה, נסיכת הלילה, אחד שמגלגל משהו בלתי מזוהה, אלכסיי שמשתף אותנו בארועים קרובים וסתומי בלומי אחת על הרצפה, לרגליי. כשאלכסיי פונה אליה ברצינות תהומית ושואל אותה אם היא רוצה לייחצן לו את הלסדום חודש הבא היא פותחת אלי זוג עיניים ענקיות. להוטות משהו, ואני לרגע תוהה אם זה מגיע לה..
היא כבר אחרי סשן חניקות שמשאיר את הגרון שלה מדמם ואת יכולת הדיבור שלה כמו רעש צרוד. כוויה אחת בוערת על גב כף היד ועודף אדים של עודף דברים אצלי במוח, הזמן נע פה כמו במציאות שהיא איטית יותר, זוגות ושלשות של גופות בכל פינה, קושרים ונקשרים. תחת אדום בפינה שליד הבר ויד מלאת קעקועים משאירה אותו בצבע הזה. אני סוחבת את סתומי אל פינה נטושה ומפספסת את נסיכונת מצליפה חזק נורא (במזוכיסט!!) בפעם הראשונה שלה ואני מבטיחה לה שעוד יהיו פעמים נוספות שאני אנצל את אפשרות ה"צלם סרטון" עליה.. (:
כשכוס הדמעות של סתומי עולה על גדותיה אנחנו יוצאים אל האוויר הצונן ועושים חזרה את הדרך הביתה.
נשימות עמוקות. אוויר נקי לריאות, ויאללה - זה הולך להיות שבוע מעולה.
