אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Alatar

בין השורות
לפני 8 שנים. 2 באוגוסט 2015 בשעה 15:53

אני יכול להרגיש אותו מגיע כבר כמה ימים. הוא מגיע מידי פעם. לפעמים הוא נשאר לכמה ימים או אולי ליותר, ולפעמים הוא נעלם למחרת בבוקר. זה כמו שהוא שולח אלי הודעה לנייד ואומר "תכין את עצמך, אני בא לבקר", ואני אמביוולנטי לגביו, האמת. הוא אורח טוב בדרך כלל, אבל הוא גורם לי לעשות דברים שאני לא יודע להסביר, וגורם לי לשכוח את עצמי. הוא גורם לי לחשוב שאין מחר ואין השלכות, ושהכל יהיה בסדר. הוא גם מרגיע אותי שלא צריך לספר לך שהוא בא, כי את כבר יודעת, את כבר מרגישה את זה, ואת כבר כמעט מחכה לו. ואני לא יודע, אף פעם לא יודע, איך הוא יבוא. האם הוא ידפוק בדלת או יתפרץ דרך החלון, האם מילה שלך או מחשבה שלי תזמן אותו פנימה, או שהוא פשוט יגיע ויתנחל תוך כדי שינה. אבל הוא יגיע בקרוב. אני יכול להרגיש אותו.

 

וכשהוא יגיע, כל המילים היפות על תמונות וטבעות, על שירים ברדיו ועל סמלים טאואיסטים, כל דיבורים הרכים על שפת גוף ומשמעויות, על דמעות ושינויים, על קולרים ואהבות, כולם יעלמו, ימחקו, יחדלו מלהיות. זה יהיה אני, והוא, וכמה נקבים שמחוברים בעצמות, שרירים, גידים, ועור. מהות של חור. ואני אעצב אותם, ואני אשתמש בהם, ואני אמלא ואתרוקן בתוכם, אניח אותם במקומות שונים, אקשור אותם, ואכאיב להם. אני אדחוף אותם, אצבוט אותם, אתפרק עליהם, אפתח אותם, ואנצל אותם כמה שאני רק רוצה. ואחרי מנוחה קלה, אעשה את זה שוב. הוא יאטום לי את האזניים, הוא יקשה לי את הלב, הוא יגרום לי רק להרגיש, רק לקחת, רק לסמן, ורק לכבוש. ואת תעמדי בזה, גם כשקשה, גם כשאת חושבת שאי אפשר למתוח יותר, גם כשכל שריר בך צורח וכל חלק בך שורף, כשאת מותשת וזרוקה, כשכל שריד לאגו שלך מיילל לרחמי שמיים, וכשכל מה שנשאר מהגאווה ומהשנינות שלך מוטל בשלולית של עצמך, את תתפרקי, ותתחברי, ותעמדי בזה. ואז תבקשי עוד. תבקשי ותקבלי.

 

את יודעת שהוא בא, זו לא תהיה הפעם הראשונה. ובמקום מסויים אני קצת מרחם עליך על מה שיבוא, ובמקום אחר קצת מקנא בו על כך שהוא מצליח לפשט אותך כל כך, איך הוא מצליח לשטח אותך למשהו כל כך בסיסי. מקנא שהוא מצליח לראות את יסודות הצרכים שלך, ושהוא יודע מה הוא עושה, ועושה את זה בלי מחשבה שניה או יסורי מצפון.

 

אני יודע שהוא לא יכול לגור איתנו כל הזמן. אני צריך מקום גם לעצמי, ואת צריכה זמן להתאושש ולהבין מה בדיוק קרה פה. אבל זה טוב שהוא בא לפעמים כדי להזכיר לנו מי אנחנו, ומה הדבר הבסיסי שחיבר אותנו מלכתחילה. וזה נחמד שיש פרפרים, וטבעות, וקולרים, ומילים יפות ומנחמות, וזה טוב שיש חיבור והבנה שלא דורשת מילים. זה קושר אותנו ביחד יותר חזק מכל חומר בעולם. ומבטיח שנשאר כך גם אחרי שהוא ילך, ולפני שהוא יבוא בפעם הבאה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י