לפני 8 שנים. 22 באוגוסט 2015 בשעה 16:31
הוא פרוש על המיטה. מצפן של גפיים פרושות אל כל עבר. כלום לא אזוק. הכל משוחרר. אני רוצה את הידיים שלו עוברות על הרווח בין השדיים שלי כשאני נועצת ציפורניים בדבר הבוהק הזה ששייך לראש שלו.
אני נותנת לזמן לחלוף מעלינו, אוחזת בשניות עצמן ומותחת אותן לכדי דקות ארוכות. האוויר נע באיטיות מענגת ואני מעבירה אצבעות אוהבות על מה שהיה פעם עור נטול צלקות.
הצורך להתחבר חורך בי שַמות.
אני מכריחה את עצמי לנשום עמוק וגלים חריפים של עונג מטפסים לאט במעלה הבטן.
אני מספרת לו שאני אוהבת אותו. כל חלק ממנו.
כל טיפת דם מלוחה בקצוות של רגעים.
כל סימן שדהה בו במשך השנים.
הריח שלו מתערבב במילים שהוא רוצה לומר, ולא יכול. העיניים שלו מתחננות שאני אסיר את גוש הבד מהפה שלו, רק כדי שאני אשמע.
אנחנו נזכרים יחד שיש מילים שהעין יכולה לשמוע.
אז אני מקשיבה.
אין לזמן משמעות ברגעים הבאים, ולמילים שהעיניים שומעות מתלווה מנגינה של טירוף מעורב בשלווה.
הוא מראה לי איך מורידים מסיכות ומרימים מסכים. אני מראה לו איך ריגושים מגיעים קודם מהנשמה ואח"כ מהגוף. אני מקבלת התערטלות של עיניים מתכהות בתחינה וזה העירום הכי מופלא שראיתי בחיי.
אני מתיישבת עליו, מניחה זוג ידיים מעל צוואר אחד, נותנת לזין שלו לפעום בתוכי.
עולה, יורדת. נשימה שהולכת לאיבוד.
יורדת, עולה. עוד נשימה.
שלו.
ואז עוד אחת.
אני בועלת את החמצן שלו, הוא את הלב שלי. העיניים שלו משתתקות כשאני אוספת נשימות שלו אל תוך העונג שלי. מכסה שחייבת להתמלא. נגיסות של בשר והתחלה של טעם מתכתי, אני מרגישה את הרגע המזוקק נבנה בחוסר היכולת שלו לנוע.
רבעים של נשימות אחרונות לפני איבוד..
פעם הענקתי לו מפה לאיבוד שלו. משורטטת בקווים מדויקים של אהבה.
הוא עושה בה שימוש נפלא כששנינו מתפוצצים אל תוך נחשול של סיפוק, ורק סימנים אדומים-כחולים על צוואר אחד מותירים עדות חסרת מילים לכל מה שלפני רגע היה פה..
