בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 30 באוגוסט 2015 בשעה 8:37

ביום שישי אני ואדוני היקר החלטנו לחגוג שלושה חודשים ביחד (כן כן, אני יודעת, אנחנו די דביקים וקיטצ'ים כשמדובר בקשר שלנו:)) בבילוי בדאנג'ן.

זאת למעשה הייתה הפעם הראשונה שהגעתי לשם. לא ידעתי למה בדיוק אני מצפה, אך בכל זאת ציפיתי למשהו ... ציפיתי כנראה לראות סשנים בכל פינה, נשלטות על הרצפה.. אך הסתבר שזאת מסיבה לכל דבר של קהילה בסך הכל מאד חמודה שלכאורה נראית מאד קשוחה  -  כל השולטים המגונדרים האלה עם 8 שוטים על השאקלים שמחוברים לחגורה, בנות בשמלות רשת וקולרים, מחוכים, שמלות ערב.. בקיצור, תפאורה מעולה למסיבה "כמעט רגילה" :)
פה ושם ראינו כמה סשנים של הצלפות, שאחד מהם היה לפי דעתי יותר שואו מאשר סשן.. בחלל הכניסה למבוך מאסטר קשירות מטורף קשר בנות בתלייה -  וזה מבחינתי היה אחד מההיילייטים של הערב! קודם כל הוא היה סופר מקצועי( מינימום רב חובל) וגם היצירות שהוא רקם שם פשוט היפנטו אותי ביופי שלהם.  קשירה בתלייה נראית לי כה מרגיעה , כמו להערסל בתוך עצמך.. בא לי מאד לנסות את זה יום אחד!  לפי דעתי שיברי זה אחד הדברים המרתקים ויפיפיים שראיתי בסצנת בדס"ם..

יומיים לפני זה הייתה לי ואדוני התכתבות בה אמרתי לו שאם הוא עדיין יושב ולומד הייתי בכיף מפריעה לו עכשיו עם עונג אורלי מתחת לשולחן. הוא חייך ואמר שתהיה לי הזדמנות להפריע לו עם זה כשהוא יישב וישתה על הבר בדאנג'ן... אני הבנאדם הכי לא פומבי שיש (*), אני פעילה חברתית ומכירה המון אנשים כך שהסיכויים לפגוש מישהו שאני מכירה מאד גבוהים גם בדנג'ן, איך??! מה?! אבל אינטואיטיבית החלטתי לא להתווכח ופשוט עניתי " מה שתרצה אדוני ואיך שתרצה את זה..". יומיים המחשבות האלה הסתובבו בי, אבל הדבר היחיד שהרגיע אותי היה בטחון מלא שאדוני לעולם לא יפגע בי, ולא ייתן שיקרה משהו שיזיק לי בעתיד... פשוט אמונה כזאת. בחרתי בלזרום איתה עד הסוף למרות הפחד, למרות המבוכה שליוותה אותי יומיים. 

מדי פעם בין ריקודים אדוני הכניס אותי למבוך,עשינו בו כמה סיבובים ויצאנו חזרה לרחבת ריקודים.. ידעתי שמתישהו זה יגיע, ידעתי שלא אוכל להגיד לו לא, ולהפתעתי כשהתבוננתי פנימה -גיליתי שהפחד והמבוכה קטנו ונהיו כמעט בלתי מורגשים ( אולי זה אלכוהול, אולי זה כמה ג'וינטים שכבר עישנו, ואולי זאת האמונה שריסקה את הפארזיטים האלה+ רצון לענג את אדוני ...). אז בפעם הבאה שנכנסנו למבוך ( שמתם לב, שלמבוך ומבוכה יש אותו שורש?)) זה הגיע.. אדוני התמקם על מיטה ( באותו רגע היה רק בן אדם אחד בחלל והוא היה די זרוק-גמור על המיטה). אני, הקשבתי לעצמי שוב -  שקטה ומגורה, ובחרתי ללכת עד הסוף עם הזנותיות המתפתחת 😄 זה מה שאתה רוצה? זה מה שאתה תקבל... בהתחלה התישבתי עליו, התחלתי לנוע באיטיות , לנשק אותו ופתאום הרגשתי עוד יד על המותניים שלי חוץ משתי הידיים של אדוני. אמרתי לאדוני שיש פה עוד יד.. הסתובבנו והבחור הגמור הוריד אותה באותה שנייה... התחושה שלי הייתה מאד מוזרה, המוח מפוקס מאד, ההבנה שיש פה עוד אנשים מסביב החריפה את כל החושים...

הגיע חבר של הזרוק והוריד אותו מהמיטה , הזרוק התנגד בתוקף וצעק "חכה, חכה  -  העניינים פה רק מתחממים" אבל זה לא עזר לו... כשהמיטה התפנתה אדוני נתן לי להבין שאני אמורה לרדת... לרגע הבטתי מסביב - היו כבר כמה אנשים בחלל שהסתכלו עלינו.. בלי לחשוב יותר מדי ירדתי למטה, פתחתי את המכנס והתחלתי למצוץ.. רגע אחרי זה זוג התחיל להזדיין לידינו על המיטה. הזיון שלהם היה נראה לי קצת מבויים, מופרע בצורה טיפה מלאכותית ( אבל מי אני שאשפוט) , מדי פעם זרקתי מבט עליהם תוך כדי שאני מענגת את אדוני ואז הפסקתי כשהבנתי שהם לא מגרים אותי בכלל. התרכזתי בי ובאדוני. בי, באדוני ובצופים מהצד.. הרגע כה אינטימי, רגע מאד עדין.. פתאם לשנייה ראיתי את כל הסיטואציה מהצד... אני בתלבושת מורה קשוחה, על ברכיים מוצצת לאדוני המדהים שלי מול אנשים שמסתכלים.. וזה להפתעתי גירה אותי מאד. 
תוך כדי שאני ממשיכה להרוויח את תואר הזונה שלי ביושר אני קולטת את הידידה של אדוני מאוחרי הגב שלי ושומעת את הקולות המפטפטים שלהם. לא הבנתי על מה בדיוק, היה נשמע לי כמו שיחה רגילה על הא ודא.. הצחיקה אותי קצת הנונשלנטיות הזאת בה הם המשיכו לקשקש תוך כדי שאני מוצצת לו. אך מצד השני הידיעה שהיא עומדת חצי מטר מאחורי הגב שלי ,הדמיון שלי שתיאר לי בפרטי פרטים את התמונה הזאת והגירוי שלי הכפיל את עצמו... הזוג המופרע נהיה עוד יותר מופרע ופשוט נאלצנו לעצור ולזוז מהמיטה... כשהסתובבתי ראיתי לפחות 15 אשנים בחדר... שוב התבוננתי פנימה ולא מצאתי שם מבוכה.. כל הסיטואציה הצחיקה אותי קצת ולרגע חשבתי לעשות קידה מול הקהל הצופה :)
הצחוק שלי היה על היומיים של פחד, על עצמי שעדיין נאחזת בחיזוקים חיוביים מבחוץ כדי לטפח את הערך העצמי שלי , למרות שאין לי בזה שום צורך... 

מה שבטוח, נראה לי זה היה אחד הטיפולים המועילים לפחד הבמה שלי. לצאת ולשיר מול הקהל עכשיו נראה לי שטות גמורה  ...

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י