צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 2 בספטמבר 2015 בשעה 14:08

יש ימים כאלה.. שהכל נבצע באפור מלוכלך כזה. ימים בהם אני לא אוהבת את עצמי. לא אוהבת אף אחד ושום דבר. היה יום כזה אתמול. 

כמו בים סוער, כשאני רואה גל גדול ומפחיד מתקרב - אני לקחתי נשימה עמוקה ונתתי לגל הזה לכסות את כולי, התמסרתי לו ולמערבולות שלו באמונה שלמה שהוא יעבור... והנה, אני שוב צפה על פני המים ונושמת...

רק איך לומדים להושיט יד ולבקש עזרה ולא לעבור את זה לבד? במיוחד כשיש ממי?..

 

יש שיר אחד ישן ברוסית שתמיד מתנגן באוניסון עם הימים כאלה. החלטתי לעשות לו תרגום חופשי.

אז תסלחו אם זה ישמע עקום. אבל תאמינו לי  - הוא מדהים.

 

ישנם ימים בהם תוריד ידיים

ואין בהם כוחות, מילים, צלילים

ובימים כאלה אני נפרד ממני

ולא קראתי לאף אחד לבוא לעזרי

 

רציתי ללכת לשום מקום

לנועל את ביתי

ולא למצוא מפתח

אך האמנתי שלא הכל פה אבוד

כל עוד האור דולק

כל עוד הנר בוער

 

ואף אחד לא יכל לשכנע אותי לשיר 

כי שתיקתי היא התחלה של התחלות

אך אם ליישר את כתפיי עם השיר

יהיה קשה לגרום לי לשתוק

 

ואולי נשארו מעט ימים

והשלג ירד

והדם כבר לא חם

אך אני מאמין שלא הכל פה אבוד

כל עוד האור דולק

כל עוד הנר בוער...

Rתיק - ואת יודעת שאני אוהב רוסית ;-)
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת){Rתיק} - אז אני אשיר לך אותו במקור, יקירי :)
לפני 8 שנים
פרינס​(שולט) - קודם כל, אחלה מילים. אני לא דובר רוסית ולמדתי מהתרגום שלך שבשפה זו להתיאש מבוטא בהורדת ידיים, בדיוק כמו בצרפתית, ובניגוד לעברית.
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת){Rתיק} - אוח, קשיי תרגום :)) לא שמתי לב שהשארתי את זה בביטוי רוסי מקורי :)
חד הבחנה שכמותך :)
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י