לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 3 בספטמבר 2015 בשעה 11:08

היא לא צפויה.. לפעמים היא מגיעה,  לפעמים שוכחת.. 

לפעמים היא פשוט מיללת מבפנים בשקט,  לפעמים היא משתלטת על הכל... היא חיה. חיה רעה ושחורה. אפלה ודכאונית. היא מספיקה להגיב למציאות שלי עוד לפני שאני מספיקה לחשוב... 

יש לה אופי הרסני ופוגעני.היא הופכת הכל, ומושכת אותי לתחתית של עצמי. היא מכוערת ועוקצת. עוקצת את כולם.

היא באה ולוחשת לי לאוזן שכולם נגדי,  שאף אחד לא מבין אותי,  לא שווה אותי, גורמת לי לרחם על עצמי, לבכות בלי סיבה. וככה היא מסתובבת בסיבובים של כעס ושנאה עד טיפת הדם הראשונה. ואז היא נרגעת. משחררת אותי אמיתית מהכבלים שלה... מפנה מקום לאהבה וחמלה. 

עם השנים למדתי לזהות אותה,  לא מצאתי עדיין דרך להשתלט עליה,  אבל לפחות אני יודעת להתרחק כמה שיותר מהסביבה שלי כשהיא פה כדי לא לתת לה להרוס מה שאני בונה בשפיותי המלאה..

 

 אז גברים יקרים,  אל תשכחו להגיד מדי פעם "ברוך שלא עשיני אשה ":)


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י