צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 6 באוקטובר 2015 בשעה 17:23

אתה רואה את הקופסא הצבעונית הזאת?

תפתח.

רואה את הצבעים האלה?

זאת בדידות.

 

תראה את זאת  - שחורה, קרועה ומחוספסת.

זאת בדידותי בלי אהבה.

זאת שעטפה אותי לילות שלמים בלי לשחרר אפילו לשנייה.

לילות שאחרי מאות לילות לבד ,לילות לפני מאות לילות כאלה.

 

תוציא את זאת - כחולה-סגולה עמוקה.

רק תזהר כבדה היא בדידותי הקיומית.

היא שם. תמיד. לאורך ולרוחב. 

במרחבים, זמנים ומימדים.

היא מזכירה לי משהו חשוב... ומשהו הזה אסור לשכוח.

 

וזאת, הירוקה-חומה, קצת מוזרה וקוצנית.

זאת בדידותי בין אנשים.

כשלכאורה אתה "ביחד"

אבל בפנים מרגיש הכי לבד.

תשים אותה מהר בפנים . היא מפחידה ומטפטפת כתמים מכוערים.

 

עדיף תיקח כדור לבן זוהר, מתוק ורך כמו צמר גפן.

זאת בדידותי האהובה.

בדידות מול טבע, מול בריאה.

ואם לחשוב טיפה, קשה לקרוא לה "הבדידות"..

אולי רק דייט או טנגו מענג שיש מקום לשניים.

אבל היא פה. היא חשובה לי.

 

והנה עוד אחת, טרייה ממש, שמחליפה צבעים כל רגע

היא נעימה לי, היא יפה.

זה הלבד שלי ליד לבד שלך... 

כשנוח גם להיות לבד ביחד.

היא עטומה כמו שאר הבדידויות

אך יש בה פתח.

אתה תמיד יכול לראות אותי דרכו.

 

 

מיקה האחת - פוסט נוגע ומקסים.
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת){Rתיק} - תודה מיקה. שמחה לדעת שיש אנשים שמתחברים לזה:)
לפני 8 שנים
cognitive - תענוג לקרוא.
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת){Rתיק} - זה הדדי לגמרי, קוגניטיב יקר:)
לפני 8 שנים
פרינס​(שולט) - אני שותף לתענוג של קוגניטיב.
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת){Rתיק} - איזה כיף:)
לפני 8 שנים
נעלמת123 - נורא יפה . מרגשת אחת
לפני 8 שנים
SapioS​(אחרת){Rתיק} - תושה רבה:)
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י