הראש שלי שכוב על הבטן שלך, הפה שלי מלא בזין שלך, הגוף שלי מקופל סביב הרגל שלך.
ככה. פה ועכשיו. מלאה ונרגעת. נשימה עמוקה והגוף מרפה עוד קצת. עוד נשימה .. היד שלך מלטפת את הראש שלי והשקט פשוט מצלצל בנעימה מתוקה באוזניים. הזמן עצר מלכת , שום דבר לא חשוב, אין אותי, אין אותך. קיים רק חיבור. העולם התנקז לתוך החיבור החם הזה. אין לא מלחמות, אין סכסוכים, אין פחדים, אין אנשים. אין גם אותי ואותך. רק החיבור.
עוד נשימה והגוף שלי בקושי מורגש. התחושה המלאה הזאת עוטפת, היד מלטפת, הלשון שלי זזה לאט. ולא כדי לגרות... לא כדי להעיר שוב את החיה , אלא רק כדי להזכיר לשנינו שזה לא חלום. כמו צביטה קלה .. למטה למעלה, מסביב, בקצב של הנשימה האיטי והמשותף.
אני מתקפלת עוד יותר פנימה, מתכרבלת עוד יותר סביב הרגל שלך ונראה ששום דבר לא יכול להפריד אותנו כרגע. אני מתמלאת בהודיה וחום. התחושה זורקת אותי לחוויה מאד ראשונית, חווית שלמות עם כל, ככה נראה לי תינוקות מרגישים כשעוד לא יודעים להפריד את עצמם מין העולם. הכל שלם. הכל אני, הכל אתה. הכל ללא ספק הכל.
אני מצלמת את התמונה הזאת בראש שלי, מתייגת בה אותי ואותך, משמרת את התחושה הזאת בפנים, עוטפת אותה שאף אחד לא יוכל להגעת בה, לטלטל אותה, לזהם אותה. אני שומרת אותה כי היא שומרת עלי. היא המפלט שלי, היא ההגנה שלי, היא מקור הכוח שלי. היא מזכירה לי על אהבה שיש בתוכי. היא אי של שקט בים סוער שאני תמיד יכולה לחזור אליו.