אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Clotted Blood

And with tears of blood he cleansed the hand,
The hand that held the steel:
For only blood can wipe out blood,
And only tears can heal.
Oscar Wilde / The Ballad of Reading Gaol
לפני 8 שנים. 2 בנובמבר 2015 בשעה 5:07

 

היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת:

 

"תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל לילה טלאים טלאים."

 

"אין לי מילים," משיב, אוחז בידה וטובל את אצבעותיה בפי. "איני יודע מה קורה איתי. אני יודע מה קורע אותי. טלאים טלאים."

 

"תוגת לבי את בינתי טורפת," משתיק בתוכי, "כל פיגוע מהדהד עמוק בחזי. המזוודות ארוזות, אני בדרך הביתה, אני והטלאים."

 

השמש השוקעת מעבר לאופק, צובעת באדום את צדו התחתון של ענן ארוך וגלי שמרחף במערב מעל צמרות העצים והבתים. משהו נשבר בי, משהו בוכה. משהו קודח בי את החור הבוער. משהו מתפוצץ ומפזר אותי לכל עבר טלאים, כן, טלאים.

 

אני חודר אותה לא מתוך אהבה, אלא מתוך תאווה שהתנחשלה בי, כבדה וגועשת - תאווה שכמוה כזעם, ואולי מקור אחד לשניהם. היא נאנחת ומודדת באצבעותיה את העור הנמתח על גבי, מתעלמת מזעקה של כאב שמחליפה את האהבה כשאני גומר, ותופרת אותי תפר אחר תפר, להיות לה סדוק, אבל שלם.

 

כי היא "תינוקי, אני מבינה." ואני "אנג'ל, אני מצטער."

כי לולא היא, לא הייתי מרשה לעצמי להיקרע לטלאים, והיא לא הייתה יודעת שהיא מסוגלת לתפור חיילים מטולאים, לולא אני.

 

טלאים טלאים

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י