מיליארד כוכבים

הוא כמעט תמיד קצר במילים שלו אלי ואני זו שנוטה לחפור ולהסביר שלא תהיה כאן שום טעות, שהכל יובן כמו שצריך ולא תמיד אני מצליחה להעביר את מה שבראש שלי אז אני שוב חופרת ומסבירה והוא, הוא קצר אבל איכשהוא הוא גם מובן ומצליח להעביר את מה שרצה את התחושות או החיוך או סתם כל דבר אחר בכמה בודדות ואני, אני כמו תת מקלע שמשתולל לכל הכיוונים ורק אדם ממש חזק יצליח לאחוז בו ולכוון. כן. זה הוא. 

הוא מצליח לדייק איתי ולגרום לי להיות יותר ממוקדת.

יריה אחר יריה. הוא נמצא מאחורי הכוונת ויורה בי בבודדות. 

קליע אחר קליע הוא קולע בי עם מילה, עם חיוך, איתו.

נכנס עמוק ואין פצע יציאה ואין פצע בכלל, רק קליעים שנמסים, שממיסים אותי מבפנים.

ככה אני כשאני דביקה:)