צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 9 בנובמבר 2015 בשעה 14:39

 

המוח מסרב לתפקד ולבצע פעולות הנדרשות ממנו.
המועד כמעט סגור ומאושר, וזה קרב ובא.. בא וקרב.

ההתרגשות עולה על גדותיה. חם לי, כל כך חם לי.

אני מסובבת בראש המון תסריטים, אף על פי שיודעת ששיעורי בית הם טובים לבית הספר ופה הכל יהיה נתון לסיטואציה ולהחלטתו של אדוני. אבל לא יכולה לעצור את עצמי.

חששות "איך זה יהיה" , "האם אוכל להתמסר לסיטואציה", "האם אוכל להשתחרר"  עולות אך לא מקבלות יותר מדי מקום, הכל מוצף בחרמנות חמה ודביקה מאד.

רק מלתאר לעצמי את שניהם, מולי , אחד חזק ולוקח את מה שמגיע לו בחוכמה ורגישות שלו , ושני – עדין מושפל ומתמסר... רק מלתאר את שניהם ביחד הלב מעלה דופק, הראש משאיר פתק על שולחן ועף רחוק מפה והגוף מתלקח באש.

וכשאני רואה את עצמי איתם.. אחד לוקח, שני נותן. ואני..

אני צינור להעברת האנרגיה הסמיכה ורותחת הזאת...

שמישהו יזמין כבאים!

דום ארוס​(שולט){הפרויקט} - והכי חשוב זה לא לשכוח להנות מהדרך , וציפייה, מהמחשבות, מה התרגשות ומהחוויה שאתם הולכים לעבור יחד.

בהצלחה, הרבה אורגזמות והנאה...
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י