צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיליארד כוכבים

לפני 4 שנים. רביעי, 11 בנובמבר 2015, בשעה 13:39

עוד 3 שעות היום של משימה.

הפעם שמתי לעצמי גבול, רק שעתיים וכמובן שקצת זייפתי ופרצתי אבל עצרתי רגע לפני שהתסכול יתחיל.

ופתאום אני חושבת לעצמי שמה יקרה אם אדוני יחליט פתאום לעצור את הכל, או לומר  לי שאני יכולה להניח לזה, לבחירתי?

אתה מבין אדוני, אני לא מסוגלת לעצור. עברתי כבר את נקודת האל חזור וזו כבר לא משימה אלא שליחות.

רצון חזק לעשות אותה בצורה מושלמת. 

מדוייקת.

ללא רבב.

זה כבר לא כי אמרת וכי אני לא רוצה לאכזב זה כבר הרבה מעבר לגבולות השליטה.

 

וחוץ מזה, כשהוא רושם לי "מדהימה שלי" אני נמסה בין רגע, העיניים שלי מזדגגות ואני ישר הולכת לשתות כוס מים קרים.

להרגע.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י