סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עיוות בזמן

מחשבות, הרהורים, שירה וכול מה שביניהם.
לפני 8 שנים. 14 בנובמבר 2015 בשעה 17:32

עשרות שנים של דמעות שנים של זיכרון, 
השארת מאחוריך כאשר נפלת בארץ האבדון. 
כמשב אוויר קליל חלפת בשחקים, 
איפה אתה היום רוני? אנחנו לא יודעים. 

אחים לנשק אחים של חיים, 
כאשר צנחת הבטחנו למשפחתך להחזירך בין הראשונים. 
אתה היום בידי צפעונים רצחניים,
ואנחנו אכזבנו אותך, למרות וכך אני מקווה...מאמצינו כנים.
.
אל ייפול רוחך כי לא שכחנו אותך,
אל תרים ידיים כי בלבנו נצרנו שמך.
יש לך כאן אישה, ילדים, משפחה, חברים,
ותאמין לי שהם עושים הכול להחזירך לארץ מכורתך.
.
השנים חולפים וכאילו דבר לא השתנה,
לבנון עדין מופצצת, ואתה בנכר מקורקע.
תזמורת המטוסים התחלפה בינתיים ואפילו הסולן עזב,
אך דור חדש של טייסים ממשיכים מְיֻשֶּׁנֶתך.
.
הגעגועים של ילדיך ומשפחתך אך הולכים וגוברים, 
הם הכאב והתזכורת לכישלון המדינה כולה להחזירך.
ומי ייתן והייתה כאן איתנו היום, 
ופרק אפל במגילת הנעדרים היה נסגר סוף סוף.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לדביר שושן אלא אם צוין אחרת


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י